קוד: ישעיהו נא בעברית מדוברת בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: איתמר כהן
אל:
הקשיבו אלי עמי
נא,ד הקשיבו אלי עמי, ולאומי אלי האזינו: כי תורה (=הוראה), מאיתי תצא, ומשפטי, לאור עמים יהיה (המשפט יאיר את עיני העמים, והוא גם יתן להם רוגע, ויחיו בשלום זה עם זה). נא,ה קרוב דבר הגאולה [שיתן צדק בעולם], יצא דבר ישועתי בעולם, ובכוחי אשפוט את העמים; אלי יושבי האיים יקוו, ואל כוחי ייחלו. נא,ו שאו לשמים עיניכם והביטו אל-הארץ מתחת, כי-השמים יתפוגגו כמו עשן, ויתמסמסו כמו מלח, והארץ תתבלה כמו בגד--ויושביה, ימותו כמו-כינה; וישועתי לעולם תהיה, וצדקתי לא תחת. {פ}
שמעו אלי ידעי צדק
נא,ז שמעו אלי יודעי צדק, העם אשר תורתי בלבם: אל-תיראו מכך שבני אדם מחרפים אתכם, ומגידופיהם אל-תחתו. נא,ח כי סופם של המחרפים יהיה כמו הבגד אשר אכלו עש, וכמו הצמר אשר אכלו סס (עש, סס, תולעים המשחיתות בגדים); וצדקתי לעולם תהיה, וישועתי לדור דורים. {ס}
עורי עורי לבשי עז זרוע ה'
נא,ט עורי עורי לבשי-עז, זרוע יהוה--עורי כימי קדם, כמו בדורות הקודמים; הלוא את-היא החוצבת והורגת את רהב (מפלצת במיתולוגיה של עמי המזרח, והכוונה למצרים על שום ראוותם וגאוותם), [הלא את היא ה]מפילה חלל את התנין (סמל למצרים שהתנינים מרובים בה). נא,י הלוא את-היא המחרבת ים (כלומר ים סוף), מי תהום רבה; השמה, מעמקי-ים--דרך, לעבר גאולים (בני ישראל עברו ביבשה בתוך ים סוף). נא,יא ופדויי יהוה ישובו, ובאו לציון ברנה, ושמחת עולם, על-ראשם; ששון ושמחה ישיגו, ונסו יגון ואנחה. {ס}
אנכי אנכי הוא מנחמכם
נא,יב אנכי אנכי הוא, מנחמכם; מה לך כי תיראי מאנוש אשר סופו למות (הרי את נמצאת בחסותו של ה'), ומבן-אדם הנחשב כחציר נובל. נא,יג ותשכח את יהוה אשר עשך, הפורס את השמים ויוסד את הארץ, ותפחד תמיד כל-היום מפני חמת המציק, כאשר כונן (=כוון) את חציו להשחית; ואיה חמת המציק. נא,יד האסיר הכפוף מיהר להשתחרר מאזיקיו (כלומר העם הנודד ימהר להשתחרר מאזיקיו); והוא לא מת וירד אלי קבר, ולא גווע ברעב. נא,טו ואנכי, יהוה אלהיך, המזעזע את הים, ויהמו גליו; יהוה צבאות, שמו. נא,טז ואשים את דברי בפיך [דברי ה' לנביא], ובצל ידי כסיתיך (להגן עליך); [ושלחתיך] לנטות שמים וליסוד ארץ (לברוא כביכול שמים חדשים וארץ חדשה, כלומר לחולל נפלאות), ולאמר לבני ציון עמי אתם. {ס}
התעוררי התעוררי קומי ירושלם
נא,יז התעוררי התעוררי, קומי ירושלם, אשר שתית מיד יהוה, את-כוס חמתו; את-הגביע כוס התרעלה, שתית—ומצצת עד הסוף. נא,יח אין עוזר לה, מכל הבנים שילדה; ואין מחזיק בידה, מכל הבנים שגידלה (לא היה מי שיעזור לציון בימי הרעה). נא,יט שתים הנה קורותיך, השוד והשבר באו עליך, הרעב מפנים והחרב מבחוץ (כאן הסביר מהם שני הדברים), מי ינוד לך בראשו להשתתף בצערך, ומי ינחמך. נא,כ בניך התעלפו ושכבו בראש כל-חוצות—כמו שור בר שנלכד ברשת; והם כאילו מלאים חמת-יהוה, גערת אלהיך. נא,כא לכן שמעי-נא זאת, עניה; ושיכורה, ולא מיין. {פ}
שמעי נא זאת עניה
נא,כב כה-אמר אדניך יהוה, ואלהיך אשר יריב את ריב עמו, הנה לקחתי מידך, את-כוס התרעלה--את-הגביע כוס חמתי, לא-תוסיפי לשתותה עוד. נא,כג ושמתיה ביד-עושקיך (שגרמו לך יגון), אשר-אמרו לנפשך התכופפי והשפילי עצמך ונדרוך עליך; ותשימי את גופך כמו ארץ, וכמו עפר חוצות לעוברים עליו. {פ}