קוד: צעה= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: חגי הופר
אל:
מהר צעה להפתח" (ישעיה, נא', 14),
מפרש רש"י - "אפי' נקבין קשין עליו וצריך הוא להפתח בהילוך המעים כדי שלא ימות לשחת וכיון שמיהר להפתח צריך הוא למזונות רבים שאם יחסר לחמו אף הוא ימות. צועה. ל' דבר העומד להיו' נירוק כמו שאומר במואב שדימהו הנביא ליין (ירמי' מח') השקט אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ונא' שם ושלחתי לו צועים וצעהו וכליו יריקו. ד"א מהר צועה אותו האויב המציק שהוא עכשיו חגור מתני' חלוץ כח ימהר להפתח ולהיות חלש: צועה. חוגר כמו (לקמן סג) צועה ברוב כוחו
",
ורד"ק - "ולשון צועה הוא ענין טלטול ונוע ממקום למקום יש בטלטול השבי ויש בטלטול אחר, וכן לשון גלות כי גולה אתה למקומך אינו טלטול השבי, ולשון צועה יש בו פועל עומד כמו זה מהר צועה, וכן את צועה זונה, ויש שהוא פעל יוצא כמו ושלחתי לו צועים וצעהו צועה ברוב כוחו
", וכן מפרש מצודת ציון.
וקאסוטו - "לפי הנראה, צועה הוא האסיר, המוטה (יר', ב, כ) בבית הכלא: ישראל האסור בכבלי הגלות ישתחרר מהרה. לפי פירוש אחר, צועה הוא הגולה, המטלטל ממקום למקום
".
ולגבי ישעיה, סג', 1 - "צעה ברב כוחו
" - הביטוי אינו ברור. אלה שחושבים כי הוראת השורש צעה היא היה כפוף (ראה נא, יד) מבארים: הכופף את ראשו לאחוריו; והחושבים שהוראת השרש היא הטלטל, מבארים: מניע את ראשו לכאן ולכאן. אם כה ואם כה, הכוונה היא על הליכה בגאוה, ופירוש הביטוי הוא: המראה את רוב כוחו בהילוכו כדרך הגאים והגיבורים.
ובירמיה, ב', 20 - "צעה זונה
",
מפרש רש"י - "ל' משכב ומצע כי משמש ל' אלא
",
ורד"ק - "הולכת ונוסעת ממקום למקום וכן מהר צועה להפתח וכן צועה ברב כוחו אך הוא פועל יוצא
",
וקאסוטו - "את זונה כורעת לפני עוגביה. הוראת השרש צעה כאן היא, כנראה, התכופף
".
ושבי"ל פירש בקונקורדנציה: "ענינו לכלוך וגיאול שנפשו של אדם קצה, ומתנאץ בו בריחו ובמראיתו
".
ואנו נוסיף - כפי שכבר ראינו, לעיתים קרובות ניתן להחליף את הע' בא' ולקבל את אותו משמע ואפשר שכך הדבר הוא גם כאן וצעה אינו אלא מלשון יציאה וכן הוא משמע ההורקה שדובר בכלי, ואף ההפתחות היא מענין היציאה, וכן הזונה הרי נקראת יצאנית. עכ"פ אין לפרש צעה מלשון צעד, שהרי עיקר שורש צעד הוא עד ולא צע, למבין.