התעוררות רוחנית ביהדות ואצל גורדייף

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

הייתי עכשיו בשיעור היכרות עם תורתו של גורדייף. בעברית יצא למשל ספרו "שיחות עם אנשים מיוחדים", אך יותר ידוע ספרו של תלמידו אוספנסקי – "המסע אל המופלא". ניסיתי לקרוא ספר זה, אך נשברתי באמצע, לכן כל מה שיש לי זו ההרצאה הזו. ובה בעיקר דיברו על עניין אחד: שאנו ישנים וצריכים להתעורר! למען האמת, מעל רמה זו יש עוד רמה, שנקראת זיכרון עצמי, ומעליה עוד אחת, העליונה מכולן, שהיא הראייה האובייקטיבית ומעטים מגיעים אליה. אך כאמור, עיקר המסר הוא הצורך להתעורר. ובמה אנו ישנים? כנראה, בהתמכרות להרגלים, להתניות קודמות, לאי-מימוש עצמי, לחוסר מודעות עצמית. על זה הרי מדברות כל התורות הרוחניות, לא? ולמען האמת, עוד רעיון אחד דובר, והוא שאיננו אישיות אחת אלה כמה, שכל, רגש ואינסטינקט, למשל, ושעלינו לאחדן תחת תודעה אחת שתשלוט בכולם ותפקח עליהם מלמעלה. אך נקודה זו לא פורטה, על כן קשה לי להתייחס אליה. רק אזכיר, כי הרמב"ם פותח את "שמונה פרקים" שלו באמירה – "דע, כי נפש האדם היא אחת", וזאת בניגוד לדעת היוונים הקדומה, דעת אבי הרופאים גלנוס.

 

ובכן, עניין השינה וההתעוררות ידוע גם ביהדות:

בתנ"ך לעיתים מופיע מושג השינה כמשל לשינה רוחנית:

ישעיהו כט10 : "כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם את הנביאים ואת ראשיכם החזים כסה "

זו מעין הרחבה של מושג העיוורון לעומת פקיחת העיניים:

בראשית ג7 : " ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת "

ושני אלה גם יחד מאוחדים בפסוק אחד:

ישעיהו נו10 : " צפו עורים כלם לא ידעו כלם כלבים אלמים לא יוכלו לנבח הזים שכבים אהבי לנום "

כמו כן, אותו דימוי מופיע בפסיקתא דרב כהנא אותו מצטט הרמב"ם ומוסיף עליו:

רמב"ם - הלכות תשובה פרק ג הלכה ד:

אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב, רמז יש בו, כלומר: עורו ישנים, משנתכם! ונרדמים, הקיצו מתרדמתכם! וחפשו במעשיכם וחיזרו בתשובה וזיכרו בוראכם! אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והיטיבו דרכיכם ומעלליכם! ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם - חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד - הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצווה אחת - הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר: וצדיק יסוד עולם (משלי, י', כ"ה), זה שצדק - הכריע את כל העולם לזכות והצילו. ומפני עניין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכיפורים יותר מכל השנה. ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובדברי כיבושים עד שיאור היום.

http://www.chagim.org.il/ListPages.aspx?catid=61

 

אלא שההבדל הוא, שהרמב"ם מדבר על תשובה לבורא-עולם, ואילו גורדייף מדבר על חזרה לעצמך. זה לפחות מה שהודגש, אף כי גם נאמר, שהמתעורר מבין כי עליו להקדיש את חייו למשהו הגדול ממנו עצמו, אם ברצונו להעניק לחייו משמעות ולחוות חירות גדולה יותר, הרחבה. עוד נאמר, כי תורתו אינה סותרת את הדת ואף יכולה לחזק אותה, אלא שהיא רק מבחינה בין חוויה דתית אמיתית למנהגים וריטואלים חסרי נשמה. ממש כחסידות. ועוד הבדל שאולי ניתן למצוא הוא, כי הרמב"ם מדבר על תשובה, תרתי משמע, ואילו גורדייף, לפי איך שהציגו אותו, מתמקד בשאלה.

 

אלו, אם כך, רשמיי הראשוניים והבלתי-מספקים מהמפגש שלי ומהשוואתו ליהדות. אולי אי-אפשר לגשר בין כל התורות, ואולי גם אין צורך כזה. ובכל אופן, אפשרי גם שההשוואה הזו מלמדת משהו, גם אם לא עמוק במיוחד.

 

לבסוף, אם לומר משהו שכן יש בו קצת טעם אולי – בזמן ההרצאה חשבתי על הפסוק הזה:

שיר השירים ה2 : " אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה "

גם כשאנו ישנים רוחנית משהו בנו עדיין ערני וקולט. ועוד – נראה לי של פי המודל של הפסוק הזה כתב רבי יהודה הלוי את שירו הידוע – "לבי במזרח, ואנוכי בסוף המערב". כלומר, גם הגלות היא מעין שינה ארוכה, של עם שלם, שנרדם בה כמו היפיפייה הנרדמת. ואם כך, החזרה לארץ היא תנועת התעוררות.

 

ציטוטים נבחרים:

http://mist2be.com/%D7%A6%D7%99%D7%98%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D/%D7%92-%D7%90-%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%99%D7%A3/

 

שאלה לסיום: האם יש קשר בין ישן (שינה) וישן (מלשון יושן)? ומה שאינו ישן הוא החדש, השינוי.