קוד: ירמיהו ג בעברית מדוברת בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: איתמר כהן
אל:
ותלך בגודה אחותה יהודה ותזן גם היא
ג,ו ויאמר יהוה אלי, בימי יאשיהו המלך, הראית את אשר עשתה השובבה ישראל; הלכה היא על-כל-הר גבוה, ואל-תחת כל-עץ רענן—ותזנה שם. ג,ז ואומר, אחרי עשותה את-כל-אלה אלי תשוב--ולא-שבה; ותראה זאת אחותה הבוגדת יהודה. ג,ח כי בגלל אשר נאפה השובבה ישראל גירשתי אותה, ואתן את-ספר גירושיה אליה; ואראה, [כי למרות זאת] לא יראה אחותה הבוגדת יהודה--ותלך, ותזנה גם היא. ג,ט ומתוך קלות דעתה לזנות, ותטמא את-הארץ (מדבר על ישראל); ותנאף את-האבן, ואת-העץ (עשתה אלילים מעץ ואבן). ג,י וגם-בכל-זאת, לא-שבה אלי אחותה הבוגדת יהודה--בכל-לבה: כי אם-בשקר, נאם-יהוה. {ס}
שובה משובה ישראל
ג,יא ויאמר יהוה אלי, זכאית יותר השובבה ישראל, מהבוגדת יהודה. ג,יב הלוך וקראת את-הדברים האלה צפונה (לישראל שגלו לאשור), ואמרת שובי השובבה ישראל נאם-יהוה—לא אכעס עליכם [יותר]: כי-חסיד אני נאם-יהוה, לא אשמור כעסי לעולם. ג,יג אך דעי את עוונך (תדעי שחטאת), כי ביהוה אלהיך פשעת; ותלכי בדרכים שונות ל[עבוד אלילים] זרים, תחת כל-עץ רענן, ובקולי לא-שמעתם, נאם-יהוה. ג,יד שובו בנים שובבים נאם-יהוה, כי אנכי הוא הבעלים שלכם; ולקחתי אתכם אחד מעיר, ושנים ממשפחה (כלומר אף הנידחים ביותר), והבאתי אתכם לציון. ג,טו ונתתי לכם רועים כלבי (כרצוני); ורעו אתכם, בדעת ובשכל. ג,טז והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה, נאם-יהוה--לא-יאמרו עוד ארון ברית-יהוה, ולא יעלה על-לב (תורת ה' תהיה כתובה על הלב, ולא יהיה צורך לשמור אותה בארון הברית); ולא יזכרו-בו ולא יפקדוהו, ולא יעשו עוד [ארונות לשמור בתוכם את הברית, התורה]. ג,יז בעת ההיא, יקראו לירושלם כסא יהוה, ונקבצו אליה כל-הגוים לשם יהוה, לירושלם; ולא-ילכו עוד--אחרי קושי לבם הרע. {ס}
בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל
ג,יח בימים ההמה, ילכו בית-יהודה עם בית ישראל; ויבאו יחדו מארץ צפון, אל הארץ, אשר הנחלתי את-אבותיכם.
אכן בגדתם בי בית ישראל
ג,יט ואנכי אמרתי בלבי (=תכננתי), איך אשים לך מקום מכובד בין העמים, ואתן-לך ארץ חמדה, ארץ אשר חפצים בה גם צבאות הגוים; ואומר אבי תקראי לי, ומאחרי לא תשובי. ג,כ אכן כמו שבוגדת אשה בבעלה; כן בגדתם בי בית ישראל, נאם-יהוה.
הננו אתנו לך כי אתה ה' אלהינו
ג,כא קול על הגבעות (החשופות) נשמע, בכי תחנוני בני ישראל: כי עקמו את-דרכם, שכחו את-יהוה אלהיהם. ג,כב שובו בנים שובבים, אסלח למעשה שובבותכם; [תשובת ישראל:] הננו באנו אליך, כי אתה יהוה אלהינו. ג,כג אכן לשקר ציפינו לעזרה מהאלילים שעל הגבעות, ומהמון הפסילים שעל ההרים; אכן ביהוה אלהינו, תשועת ישראל. ג,כד והבושת (העבודה זרה), אכלה את רכוש אבותינו--מנעורינו: את-צאנם, ואת-בקרם, את-בניהם, ואת-בנותיהם. ג,כה נשכבה בבושתנו, ותכסנו כלמתנו--כי ליהוה אלהינו חטאנו אנחנו ואבותינו, מנעורינו ועד-היום הזה; ולא שמענו, בקול יהוה אלהינו. {ס}