ירמיהו ו בעברית מדוברת

קוד: ירמיהו ו בעברית מדוברת בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: איתמר כהן

אל:

כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול
ו,א בני בנימין (שישבו בירושלים) נוסו מקרב ירושלם אל המעוז (מקום בטוח ומוגן), ובעיר תקוע תקעו בשופר, ועל-בית הכרם הרימו להבת אש ועשן (לאות אזהרה): כי רעה נשקפת מהצפון (מגיעה מהצפון), ואסון גדול. ו,ב בת ציון דומה בעיני לעלמה נאוה ומפונקת. ו,ג עתה יבואו אליה רועים ועדריהם; ויתקעו עליה את האהלים סביב, וכל אחד מהם ירעה בחלקו (וכך יחריבו את העיר). ו,ד [דברי האויב:] ערכו עליה מלחמה, קומו ונעלה בצהרים; [וכשלא יספיקו לכבוש את העיר ביום, יאמרו:] אוי לנו כי-פנה היום, כי נטו והתארכו צללי ערב (הצל לפנות ערב נוטה ומתארך). ו,ה [למרות כך יאמרו:] קומו ונעלה על העיר בלילה, ונשחיתה את ארמנותיה. {פ}
ו,ו כי כה אמר יהוה צבאות (לגוים הצרים על העיר), כרתו את עציה, ושפכו על-ירושלם סוללה; היא העיר שנפקד עוונה (הגיע העת להענישה), ובקרב אנשיה נמצא עושק (גזל). ו,ז כבאר זו שמזרימה מים מתוכה, כן הזרימה את רעתה (התמידה לעשות רע); חמס ושד ישמע בה [תמיד], ואני רואה לפני תמיד חולי ומכה. ו,ח ירושלם קחי מוסר—פן תתרחק נפשי בבוז ממך: פן-אשימך שממה, ארץ לא מיושבת. {פ}

כי אטה את ידי על יושבי הארץ
ו,ט כה אמר יהוה צבאות, האויב יבצור את שארית ישראל כמו שבוצרים את עוללות הגפן; [פקודה לאויב:] השב ידך, וחזור ובצור גם את הסלסילות (הענבים הרכים). ו,י אל מי אדברה ואעידה וישמעו--הנה אטומה אזנם, ולא יוכלו להקשיב; הנה דבר-יהוה, היה להם לחרפה--לא יחפצו בו. ו,יא [דברי הנביא:] ואת כעס יהוה מלאתי, עייפתי מלהכיל בתוכי (הנביא רוצה להוציא ולבטא את כעס ה')--לשפוך [את כעס ה'] על העוללים (ילדים רכים) אשר בחוץ, ועל אספת בחורים יחדו: כי-גם-איש עם-אשה ילכדו, זקן עם אדם שמילא את ימיו (הגיע לסוף ימיו). ו,יב ויעברו בתיהם לאחרים, שדות ונשים יחדו: כי-אטה את-ידי על-יושבי הארץ (להביא עליהם פורענות), נאם-יהוה. ו,יג כי מקטנם ועד-גדולם, כולם צוברים כסף בעושק; ומנביא ועד כהן--כולם עושים שקר. ו,יד וירפאו [הכהן והנביא] את-שבר עמי בקלות--לאמר שלום שלום; ואין, שלום. ו,טו על הכהנים והנביאים היה להתבייש, כי עשו תועבה (בהתעותם את העם בנבואות שקר); והם לא התביישו, וגם להיכלם (=להתבייש) לא ידעו--לכן יפלו יחד עם יתר החללים, כשאפקוד עליהם את עוונם, אמר יהוה. {ס}

הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה
ו,טז כה אמר יהוה עמדו על-דרכים והתבוננו (בהמשך יובא על מה יתבוננו), ושאלו את העוברים ושבים בנתיבות עולם (בדרכים הקיימות מעולם), (כאן ביאר מה יתבוננו, ומה ישאלו) אי-זה דרך הטוב ולכו-בה, ומצאו מרגוע לנפשכם; ויאמרו לא נלך. ו,יז והקמתי עליכם צופים (לראות אם בא אויב, כלומר נביאים שיזהירו אתכם מפני האסון הבא), [והם הזהירו:] הקשיבו לקול שופר (סימן להתקרבות האויב); ויאמרו לא נקשיב. ו,יח לכן שמעו שבטי ישראל; ודעי עדת ישראל את-אשר-בהם. ו,יט שמעי הארץ--הנה אנכי מביא רעה אל-העם הזה, גמול מחשבותיהם: כי לא הקשיבו אל דברי ותורתי, וימאסו בה. ו,כ למה-זה לי לבונה (מין שרף ששימש לקטורת) שהובאה משבא, וקנה בושם טוב שהובא מארץ מרחק; עולותיכם לא לרצון, וזבחיכם אינם נעימים לי. ו,כא לכן כה אמר יהוה, הנני נתן אל-העם הזה מכשולים; וכשלו בם אבות ובנים יחדו, שכן ורעו יאבדו. {פ}

הנה עם בא מארץ צפון
ו,כב כה אמר יהוה, הנה עם בא מארץ צפון; וגוי גדול יתעורר לבוא מקצה הארץ. ו,כג קשת וכידון יחזיקו, אכזרים הם ולא ירחמו, קולם כים יהמה (ירעיש), ועל-סוסים ירכבו; כל אחד מהם ערוך ומוכן כאיש למלחמה, עליך בת-ציון. ו,כד שמענו את-שמעו, רפו ידינו; חרדה אחזתנו—פחד כמו יולדת. ו,כה אל-תצאו אל השדה, ובדרך אל-תלכו: כי חרב לאויב, פחד מסביב (האויב עם חרבו נמצא שם). ו,כו בת-עמי חיגרי-שק, והתפלשי (והתגוללי) באפר--כאבל על בן יחיד עשי לך, מספד מרירות: כי פתאום יבא השודד עלינו.

בחון נתתיך בעמי
ו,כז [דברי ה' לנביא:] מגדל צופים נתתיך בעמי, מבצר נתתיך בעמי; וידעת את מעשיהם, ובחנת את-דרכם. ו,כח [דברי הנביא:] כולם סוררים קשים, הולכי רכיל עזי פנים; כולם משחיתים הם. ו,כט נשרף הכלי שנופחים בו את האש, תמה העופרת שנותנים לתוך הכור לשריפה (דרך הצורף לתת עופרת בכסף, ואז כשיותך הכסף והעופרת, תישרף העופרת, וישאר הכסף נקי, ועתה כשנגמרה העופרת אי אפשר לצרף ולנקות את הסיגים)--לשוא צרף הצורף כלים מהכסף (כי הוא איננו נקי), והסיגים מן המתכת לא הוסרו (כך כל תוכחות הנביאים לא הועילו). ו,ל כסף גרוע (שאין לו תקנה) קראו להם: כי-מאס יהוה בהם (בעם ישראל). {פ}