קוד: ביאור:ירמיהו ז22 בתנ"ך
סוג: התאמה1
מאת: אראל (הגהה: יעל)
אל:
ירמיהו נכנס לבית המקדש ואמר שם, באזני כל ישראל הבאים להקריב קרבנות:
ירמיהו ז 21-23: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר!
כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם
הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, עַל דִּבְרֵי עוֹלָה
וָזָבַח. כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר: שִׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי
לְעָם, וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן
יִיטַב לָכֶם
".
תגובתם של בני ישראל אינה כתובה בפסוקים, אך בני ישראל באותו הזמן היו בקיאים בתורה (ירמיהו ח 8: "אֵיכָה תֹאמְרוּ 'חֲכָמִים אֲנַחְנוּ, וְתוֹרַת
ה' אִתָּנוּ'?!...
"),
והם בוודאי אמרו לירמיהו: "אתה שקרן! בתורה כתוב בפירוש שצריך להקריב
קרבנות, הנה - תקרא בשמות פרק יב ובכל ספר ויקרא..."
מה ענה להם הנביא?
המגיד מדובנא הסביר זאת במשל.
איש אחד בא לקבלן וסיכם איתו שיבנה לו בית.
לאחר מספר ימים שוב בא האיש אל הקבלן, ישב אצלו וסיכם את כל הפרטים - שבבית יהיו 4 קירות, 8 חלונות, 2 דלתות וכו'...
לאחר מספר חודשים הודיע הקבלן "העבודה הסתיימה - אתה יכול לבוא".
בא האיש אל אתר הבניה, וחשכו עיניו: על הארץ היו 4 קירות מוטלים זה על זה, לידם הייתה ערימה של 8 חלונות, בצד השני היו 2 דלתות, וכל שאר המרכיבים היו מפוזרים על הארץ בערימה...
אמר האיש: "מה עשית?! לא ביקשתי ממך קירות, חלונות ודלתות..."
אמר הקבלן: "אתה שקרן! בוודאי שביקשת, הנה ההסכם - חתום בחתימת ידך, וכתוב כאן שאני צריך לעשות 4 קירות, 8 חלונות, 2 דלתות..."
אמר האיש: "אבל ההסכם הזה היה בסך-הכל פירוט של הסיכום שעשינו בינינו לפני כן - והסיכום היה שתבנה לי בית! אני לא צריך קירות חלונות ודלתות, אני צריך בית! אין משמעות לכך שקיימת את הפרטים, אם לא קיימת את העיקר!"
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים...", כלומר, שתשמעו בקולי ותשמרו את מצוותי. אתם מקיימים את כל הפרטים, אך את העיקר אינכם מקיימים - אינכם שומעים בקולי ואינכם מתנהגים כעמי. ולכן אין משמעות לכל הפרטים שאתם מקיימים ולכל הקרבנות שאתם מקריבים - אתם יכולים לאכול את הקרבנות האלה בעצמכם, כי לא עליהם היה עיקר ההסכם: "
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר! כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח. כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר: שִׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם, וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן יִיטַב לָכֶם".
מהי המשמעות המעשית של הדברים?
כאשר יש נביא, המשמעות היא פשוטה - צריך פשוט לשמוע בקול הנביא, ולא לקיים את המצוות שנוח לקיים באופן טכני בלבד.
אך לדברים יש משמעות גם בתקופה שבה אין נביאים - להבחין בין מה שה' ציווה בפירוש, לבין תוספות והחמרות שאנחנו מחמירים על עצמנו. כנראה, באותו הדור אנשים החמירו בעניין הקרבנות הרבה מעבר למה שהם חייבים, והביאו הרבה קרבנות נדבה כדי שה' יגן עליהם, ולכן ה' אמר שהוא מעדיף שיקיימו את המצוות מאשר שיביאו נדבות.
1. "כי המטרה הראשונה אינה אלא שתשיגוני ולא תעבדו זולתי: 'והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם', והציווי הזה על הקורבן והפניה לבית, לא היה אלא בגלל השגת היסוד הזה, ובשבילו הועברו אותם העבודות לשמי, כדי שימחו עקבות עבודה זרה ויתבסס יסוד ייחודי.
באתם אתם ובטלתם אותה התכלית, והחזקתם במה שנעשה בגללה. והוא שאתם נסתפקתם במציאותי: 'כיחשו בה' ויאמרו לוא הוא', ועבדתם עבודה זרה 'וקטר לבעל והלוך אחרי אלוהים אחרים ובאתם אל הבית' וגו', נשארתם דורשים היכל ה', ומקריבים הקורבנות, אשר אינם הם הנדרשים במטרה ראשונה
"
2. "כבר
נתבאר בכתוב ובקבלה גם יחד, כי ציווי ראשון שנצטווינו בו לא היה בו דברי
עולה וזבח כלל. ואינך צריך להטריד מחשבתך בפסח מצרים, מפני שהיה לסיבה
ברורה וגלויה כפי שנבאר, ועוד שהיה אותו הציווי בארץ מצרים,
והציווי הרמוז עליו בפסוק זה, הוא אשר נצטווינו בו אחר יציאת מצרים. ולפיכך
התנה בפסוק זה ואמר: ביום הוציאי אותם מארץ מצרים, כי ציווי
ראשון שבא אחר יציאת מצרים הוא אשר נצטווינו בו במרה, והוא אמרו לנו שם:
אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וציווי, שם שם לו חוק ומשפט וגו', ובא בקבלה האמיתית 'שבת ודינין במרה אפקוד', נמצא כי החוק האמור כאן הוא השבת. והמשפט הוא הדינין, והוא סילוק סוגי העוול.
וזו היא המטרה הראשונה כמו שביארנו, כלומר: שנקבע -
בדעתנו ההשקפות האמיתיות, והוא חידוש העולם. וכבר ידעת כי עיקר ציוונו
בשבת אינו אלא לביסוס היסוד הזה, כמו שביארנו במאמר זה. ומטרה נוספת עם ההשקפות האמיתיות, סילוק מעשי העוול מבין בני אדם.
והנה נתבאר לך כי הציווי הראשון לא היה בו דברי עולה וזבח, לפי שאלה הם על דרך המטרה השניה כפי שאמרנו
".
רעיון דומה נמצא ב
מזמור לאסף, תהלים נ.