קוד: ירמיהו ז בעברית מדוברת בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: איתמר כהן
אל:
ראו את אשר עשיתי למקומי בשילה
ז,יב כי לכו-נא אל-מקומי אשר בשילה, אשר שכנתי שמי שם בראשונה; וראו את אשר-עשיתי לו, מפני רעת עמי ישראל. ז,יג ועתה יען עשותכם את-כל-המעשים האלה--נאם-יהוה; ואדבר אליכם השכם ודבר ולא שמעתם, ואקרא אלכם ולא עניתם. ז,יד ועשיתי לבית אשר נקרא-שמי עליו, אשר אתם בוטחים בו, ולמקום אשר-נתתי לכם ולאבותיכם--כאשר עשיתי לשילה (בימי עלי שאז נלקח הארון ונפל בידי פלשתים). ז,טו והשלכתי אתכם מעל פני, כאשר השלכתי את-כל-אחיכם, את כל-זרע אפרים (גלות עשרת השבטים לאשור). {פ}
ואתה אל תתפלל בעד העם הזה
ז,טז [דברי ה' לנביא:] ואתה אל-תתפלל בעד-העם הזה, ואל-תשא בעדם רנה (צעקת תחנונים) ותפלה--ואל-תפציר בי: כי-אינני שומע אותך. ז,יז וכי אינך רואה, מה המה עושים, בערי יהודה ובחצות ירושלם. ז,יח הבנים מלקטים עצים, והאבות מבערים את-האש, והנשים לשות בצק: לעשות עוגות (בצורת אחד מגרמי השמים) למלכות השמים (השמש או הירח), והסך נסכים לאלהים אחרים--למען הכעיסני. ז,יט האותי הם מכעיסים, נאם-יהוה; הלוא הכעס יגיע אליהם, כי יהיה להם לבושה על פניהם. ז,כ לכן כה-אמר אדני יהוה, הנה אפי וחמתי נשפכת על-המקום הזה (דימה את כעס ה' למים הנשפכים בעוז), על-האדם ועל-הבהמה, ועל-עץ השדה ועל-פרי האדמה; ובערה ולא תכבה (כאן דימה את כעס ה' לאש). {פ}
עולותיכם ספו על זבחיכם
ז,כא כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל: את עולותיכם הנשרפות כליל על המזבח, הוסיפו על-זבחי שלמיכם (שבשרם נאכל לבעלים), ואכלו בשר (כי אין לה' צורך בקורבנותיכם). ז,כב כי לא-דברתי עם אבותיכם ולא צויתים, ביום הוציאי אותם מארץ מצרים—על אודות הקרבת עולה וזבח. ז,כג כי אם-את-הדבר הזה צויתי אותם לאמר, שמעו בקולי--והייתי לכם לאלהים, ואתם תהיו-לי לעם; והלכתם בכל-הדרך אשר אצוה אתכם, למען ייטב לכם. ז,כד ולא שמעו, ולא-הטו את-אוזנם, וילכו בעצות לבם, בקשיות לבם הרע; והם התרחקו ממני ולא התקרבו אלי. ז,כה למן-היום, אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים, עד היום הזה--ואשלח אליכם את-כל-עבדי הנביאים, בכל יום השכם ושלוח (בכל יום בהשכמה ה' שלח את נביאיו). ז,כו ולא שמעו אלי, ולא הטו את-אוזנם; ויקשו את-ערפם--הרעו יותר מאבותיהם. ז,כז ודברת אליהם את-כל-הדברים האלה, ולא ישמעו אליך; וקראת אליהם ולא יענו לך. ז,כח ואמרת אליהם, זה העם אשר לא-שמעו בקול יהוה אלהיו, ולא לקחו מוסר (לא תיקנו את דרכם); אבדה האמונה, ונכרתה מפיהם. {ס}
כי עשו בני יהודה הרע בעיני
ז,כט גזזי את שער ראשך (שהוא כנזר לאישה) והשליכי, ושאי קינתך על הגבעות החשופות (בכדי שתישמע למרחוק): [וקונני] כי מאס יהוה, ויטוש (ויעזוב) את הדור שהכעיסו. ז,ל כי-עשו בני-יהודה את הרע בעיני, נאם-יהוה: שמו שקוציהם, בבית אשר-נקרא-שמי עליו--לטמאו. ז,לא ובנו את במות התופת (מקום שבו שורפים את הילדים למולך) אשר בגיא בן-הנם, לשרוף את-בניהם ואת-בנותיהם, באש--אשר לא צויתי, ולא עלתה על-לבי. {פ}
ז,לב לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה, ולא-יאמר עוד התופת וגיא בן-הנם (שם המקום כיום), כי אם-גיא ההרגה; וקברו בתופת מחמת חוסר מקום. ז,לג והיתה נבלת העם הזה למאכל, לעוף השמים ולבהמת הארץ; ואין מחריד. ז,לד והשבתי מערי יהודה, ומחוצות ירושלם, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה: כי לחרבה תהיה הארץ.