קוד: ירמיהו ט בעברית מדוברת בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: איתמר כהן
אל:
כל אח עקוב יעקב
ט,ג איש מרעהו השמרו, ועל-כל-אח אל-תבטחו: כי כל-אח ירמה וישקר, וכל-רע רכיל יהלך. ט,ד ואיש על רעהו ילעגו, ואמת לא ידברו; למדו לשונם לדבר-שקר, מרוב עיוותים ועברות עייפו. ט,ה [דברי ה' לנביא:] אתה יושב בתוך מרמה (העם שאתה שוכן בתוכו מרמה); בגלל המרמה סרבו לדעת-אותי, נאם-יהוה. {ס}
ט,ו לכן, כה אמר יהוה צבאות, הנני מסיר מהם את הפסולת ע"י יסורים, ולאחר מכן אבחנם (שאין בהם רשעים): כי לא אוכל להשמידם כליל, וגם לא להניחם בעוונותיהם, מפני שהם עמי. ט,ז לשונם כמו חץ מחודד, שקר ידבר; בפיהם ידברו שלום איש לרעהו, ובמחשבותיהם יתכננו לארוב ולהתנפל עליו. ט,ח העל-אלה לא אענישם, נאם-יהוה; אם בעם אשר אלה מעשיו, לא תתנקם נפשי. {ס}
על ההרים אשא בכי ונהי
ט,ט על-ההרים אשא בכי ונהי (יללה), ועל-נאות מדבר (מקום פורח באמצע המדבר) אשא קינה--כי נחרבו [ונשארו ערי עמי] מבלי-איש עובר, ולא נשמע בהם עוד קול מקנה; מעוף השמים ועד-בהמה, כולם נדדו והלכו. ט,י ונתתי את-ירושלם לגלי חרבות, מקום מגורי התנים; ואת-ערי יהודה אתן שממה, מבלי יושב. {ס}
על מה אבדה הארץ
ט,יא מי-האיש החכם ויבן את-זאת (את סיבת החורבן), ואשר דבר פי-יהוה אליו ויגיד (כנ"ל); על-מה אבדה הארץ, נחרבה כמו מדבר מבלי איש עובר. {ס}
ט,יב ויאמר יהוה--על-עזבם את-תורתי, אשר נתתי לפניהם; ולא-שמעו בקולי, ולא-הלכו בה. ט,יג וילכו אחרי קושי לבם--ואחרי הבעלים, אשר למדום אבותיהם. {פ}
ט,יד לכן, כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל, הנני מאכיל את-העם הזה לענה (עשב מר); והשקיתים, מי רעל. ט,טו ואפזר אותם בגוים, אשר לא הכירו המה ואבותיהם; ושלחתי אחריהם את-החרב, עד כלותי אותם. {פ}
קול נהי נשמע מציון
ט,טז כה אמר יהוה צבאות, התבוננו ברעה העומדת להגיע, וקראו למקוננות ותבואנה; ואל-החכמות (נשים המחברות חרוזי קינה בשביל המקוננות) שלחו ותבואנה. ט,יז ותמהרנה, ותשאנה עלינו נהי (דברי הספד); ותרדנה עינינו דמעה, ועפעפינו (אישון העין) יזלו-מים. ט,יח כי קול נהי נשמע מציון, איך נשדדנו; בושנו מאד כי-עזבנו את הארץ בידי זרים, והאויבים השליכו אותנו ממשכנותינו. {ס}
ט,יט כי-שמענה נשים את דבר-יהוה (שאמר שהפורענות עתידה לבוא), ותיקח אוזנכם את דבר-פיו (כנ"ל); ולמדנה בנותיכם נהי (יללה), ואישה תלמד את חברתה קינה (לקונן). ט,כ כי המות חדר לבתינו (דרך החלונות), בא בארמנותינו--להכרית את הילדים הקטנים המשחקים בחוץ, להכרית את הבחורים מהרחובות. ט,כא [דברי ה' לנביא:] דבר, כה נאם-יהוה, ונפלה נבלת האדם, כמו זבל על-פני השדה; וכמו עומרים (אלומות שיבולים) הנופלים מאחרי הקוצר, ואין מאסף (לא יהיה מי שיאסוף את ההרוגים לקבר). {ס}
אל יתהלל חכם בחכמתו
ט,כב כה אמר יהוה, אל-יתהלל חכם בחכמתו, ואל-יתהלל הגיבור בגבורתו; אל-יתהלל עשיר בעושרו. ט,כג כי אם-בזאת יתהלל המתהלל, שהוא (המתהלל) השכיל ויודע אותי--כי אני יהוה, עושה חסד משפט וצדקה בארץ: כי-באלה (חסד משפט וצדק) חפצתי (שגם בני אדם כך יעשו), נאם-יהוה. {ס}
ופקדתי על כל מול בערלה
ט,כד הנה ימים באים, נאם-יהוה, ואעניש את כל אלה המולים בבשרם וערלים בלבם (ובודאי שיעניש גם את הערלים בבשרם ובלבם, וכפי שיבאר בפסוק הבא). ט,כה [רשימת ערלי הלב והבשר, שיעניש ה':] את מצרים ואת יהודה, ואת אדום ואת בני עמון ואת מואב, ואת כל קצוצי פאה היושבים במדבר (שבטים ערבים במדבר, שפאת ראשם היתה גזוזה)--כי כל-הגוים ערלים, וכל-בית ישראל ערלי-לב (אטומי לב, מלשמוע את דבר ה'). {פ}