ירמיהו י בעברית מדוברת

קוד: ירמיהו י בעברית מדוברת בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: איתמר כהן

אל:

חקות העמים הבל הוא
י,א בית ישראל, שמעו את-הדבר, אשר דבר יהוה עליכם. י,ב כה אמר יהוה, את-דרך הגוים אל-תלמדו, ומאותות השמים (השינויים החלים בשמים כגון לקויי מאורות) אל-תפחדו: כי הגוים מפחדים מהאותות האלה (אבל אתם אל תלמדו מהם). י,ג כי מנהגי העמים הבל הם: כי יכרתו עץ מהיער, והאומן יעשה ממנו פסל במקצועה (כלי חד לחיתוך מתכת אבן או עץ). י,ד בכסף ובזהב ייפה האומן את הפסל; במסמרים ובפטישים יחזקהו, שלא יתפרק וימוט. י,ה כמו דחליל בשדה קישואים ולא ידברו, כך הם הפסילים, והם ינשאו ויסחבו כי לא יצעדו; אל-תיראו מהם כי-לא ירעו, וגם-להיטיב אין ביכולתם. {פ}
י,ו אין כמוך, יהוה: גדול אתה וגדול שמך בגבורתך. י,ז מי ממלכי הגוים שלא יפחד ממך, כי נאה לך שייראוך: כי בכל-חכמי הגוים ובכל-מלכותם, אין כמוך.

באחת יבערו ויכסלו
י,ח ובדבר אחד יבערו ויכסלו (מלשון בער וכסיל); תורת הבל תורתם, כי אך עץ אלהיהם. י,ט הפסל מצופה כסף מרודד ודק שהובא מתרשיש (דרום ספרד), וזהב שהובא מאופז--מעשה אומן, וידי צורף; תכלת וארגמן לבושם של הפסילים, וכל מעשיהם (של הלבושים) נעשה בידי חכמים. י,י ויהוה [לבדו הוא] אלהים אמת, הוא-אלהים חיים ומלך עולם; מקצפו (מכעסו) תרעש הארץ, ולא-יכילו גוים את זעמו (כעסו). {פ}

כדנה תאמרון להום וגו'
י,יא [דברי הנביא לגולי בבל, שיאמרו לגוים:] כדנה תאמרון להום, אלהיא, די-שמיא וארקא לא עבדו; יאבדו מארעא ומן-תחות שמיא, אלה. [תרגום: כך תאמרו להם (לגוים שבבבל), האלהים אשר לא עשו את השמים והארץ, יאבדו מן הארץ ומתחת השמים האלה]. {ס}

לא כאלה חלק יעקב
י,יב [המשך פסוק י':] ה' עשה את הארץ בכוחו, והכין תבל (היקום) בחכמתו; ובתבונתו (בחכמתו) נטה את השמים (פרס אותם מעל). י,יג בעבור נתינתו את קול המיית המים בשמים (בשביל הורדת הגשם), הוא מעלה את העננים מקצה הארץ; ברקים בשעת הגשם עשה, ויוציא את הרוח מאוצרותיו (כלומר, ה' הוא שהביא את העננים, והוריד את הגשם, עשה את הברקים, וגרם לרוח לנשוב). י,יד כל עובד אלילים הוא בער (שוטה) וריק מדעת, כל צורף יתבייש מהפסל שעשה: כי שקר פסל המסכה שלו, ואין בו רוח. י,טו הפסילים הם הבל, מעשה מרמה; בזמן שתבוא עליהם הפורענות יאבדו. י,טז פסילים אלה אינם החלק של בני יעקב, כי-יוצר הכל הוא חלקם של ישראל, ועם ישראל הוא השבט שקיבל את נחלתו: יהוה צבאות, שמו. {ס}

אספי מארץ כנעתך ישבת במצור
י,יז את בת עמי היושבת במצור, אספי סחורתך ורכושך לפני צאתך בגולה. {ס}
י,יח כי-כה אמר יהוה, הנני משליך (כשם שמשליכים בכף הקלע) את-יושבי הארץ בפעם הזאת; ואציק להם למען ימצאו עונש על עוונותיהם. {ס}

אוי לי על שברי
י,יט אוי לי בגלל השבר שנשברתי, מסוכנת מכתי; ואני אמרתי, אך זה מחלה שאוכל להתגבר עליה. י,כ אוהלי נשדד, וכל-מיתרי נתקו (החבלים המחזיקים את האוהל נחתכו); בני יצאו ממני ואינם—ואין מי שימשיך לנטות (להקים) את אוהלי, ולהקים את יריעותי (יריעות האוהל). י,כא כי נבערו (מלשון בער וכסיל) הרועים (מנהיגי העם), ואת-יהוה לא דרשו; על-כן לא הצליחו, וכל צאן מרעיתם נפוץ והתפזר (לכל עבר). {פ}

קול שמועה מארץ צפון
י,כב קול שמועה הנה באה, ורעש גדול מארץ צפון: לשום את-ערי יהודה, שממה—מקום מגורי תנים. {ס}

ידעתי ה' כי לא לאדם דרכו
י,כג ידעתי יהוה, כי אין ביד האדם לכוון את דרכו; אין ביד האיש ההולך להכין (לתכנן) את-צעדיו. י,כד יסרנו יהוה אך-במשפט (בצדק, במידה שנוכל לעמוד בה): אל תיסרנו בכעסך פן-תכלה אותנו. י,כה שפוך חמתך (כעסך), על-הגוים אשר לא-ידעוך, ועל ממלכות, אשר בשמך לא קראו: כי-אכלו את-יעקב, והם אכלוהו ויכלוהו, ואת משכנו החריבו. {פ}