ירמיהו יב בעברית מדוברת

קוד: ירמיהו יב בעברית מדוברת בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: איתמר כהן

אל:

מדוע דרך רשעים צלחה
יב,א צדיק אתה יהוה, בכדי שאריב איתך; אבל ברצוני לטעון לפניך את טענותי, מדוע דרך רשעים מצליחה, וכל הבוגדים בך יושבים בשלוה. יב,ב נטעתם בארץ וגם הכו שורשים (הוציאו שורשים, התבססו)—התפשטו ענפיהם, גם-עשו פירות; קרוב אתה בפיהם (כי נשבעים הם בשמך לשקר), ורחוק מכליותיהם (ממצפונם). יב,ג ואתה יהוה ידעתני--ראיתני ובחנת את לבי שהוא איתך; נתק אותם ממקומם כצאן לטבח, והכן אותם ליום הריגה. {פ}

עד מתי תאבל הארץ
יב,ד עד-מתי תהיה הארץ שוממה, ועשב כל-השדה ייבש; בגלל רעת היושבים בה, כלו ותמו הבהמות והעוף--כי אמרו (הרשעים), אין ה' יודע את עתידנו.

כי את רגלים רצת וילאוך, ואיך תתחרה את הסוסים
יב,ה [תוכחת ה' לנביא על יאושו משליחותו:] אם רצת בתחרות עם הולכי רגל (הם בני ענתות) והם הוגיעוך עד לידי יאוש, איך תתחרה עם הפרשים הרוכבים על סוסים (הם בני ירושלים); כעת שאתה בארץ שלום (בענתות) אין בכוחך להתגבר על המכשולים (במקור- ובארץ שלום אתה בוטח, בוטח הוא אדם שאינו עושה דבר להתגבר על הצרה הקרבה, משלי יד,טז), ואיך תתגבר על המכשולים ביער הירדן (המלא סבכים וחיות יער). יב,ו כי גם-אחיך ובית-אביך, גם-המה בגדו בך--גם-המה קראו אחריך, קריאות לעג בקול מלא וחזק; אל-תאמן בם, אם ידברו אליך טובות. {ס}

עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי
יב,ז [דברי ה' על עמו:] עזבתי את-ביתי--נטשתי את-נחלתי; נתתי את-עמי האהוב, בכף אויביו. יב,ח היתה-לי נחלתי (עם ישראל נמשל לנחלת ה'), כמו אריה ביער (כך הם טורפים זה את זה); דיברה אלי בקול רם ובגסות, על-כן שנאתיה. יב,ט וכי נחלתי היא כמו שלל צבוע (שכולם עטים עליו לבוזזו), וכי נחלתי היא כמו שלל שכולם מתאספים עליו מסביב; [וכך יאמרו:] לכו התאספו כל-חיות השדה--ובואו לאכלו. יב,י מושלים רבים (מאומות העולם) שחתו את כרמי, רמסו את-שדי (שדי כרמי, כינויים לעם ישראל); נתנו את-שדה חמדתי, למדבר שממה. יב,יא האויב הפך אותה לשממה—הארץ מתאבלת לפני בשוממותה; [והסיבה ש]כל הארץ שממה, כי אין איש, שם את לבו (לשוב מעוונותיו). יב,יב על-כל-הגבעות (החשופות) במדבר, רואים את השודדים הבאים, כי החרב אשר ליהוה אוכלת, מקצה-הארץ ועד-קצה הארץ: אין שלום, לכל-בשר. {ס}
יב,יג אם יזרעו חטים יקצרו קוצים, נלאו ועייפו ולא יועילו מעשיהם; ותבושו מתבואותיכם (שלא יצמחו), מכעס אף-יהוה. {פ}

שכני הרעים הנגעים בנחלתי
יב,יד כה אמר יהוה, על-כל-שכני הרעים (הכוונה לעמים הנמצאים בשכנות לארץ ישראל), הנוגעים לרעה בנחלה, אשר-הנחלתי את-עמי את-ישראל: הנני עוקרם (לעם ישראל) מעל אדמתם, ואת-בית יהודה אוציא מתוכם. יב,טו והיה אחרי הוציאי את ישראל מארצם, אשוב וריחמתים; והשבתים איש לנחלתו, ואיש לארצו. יב,טז והיה אם [הגוים שכני ארץ ישראל] למוד ילמדו את-דרכי עמי להשבע בשמי, חי-יהוה (זהו לשון שבועה), כאשר למדו את-עמי, להשבע בבעל—אז הם יהיו בנוים ויושבים בתוך עמי (כי הם שכיניהם). יב,יז ואם, לא ישמעו: ואעקור את-הגוי ההוא, עקירה ואיבוד--נאם-יהוה. {ס}