ירמיהו יד בעברית מדוברת

קוד: ירמיהו יד בעברית מדוברת בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: איתמר כהן

אל:

דבר ה' על דברי הבצרות
יד,א אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו, על אודות שנות הבצורת. יד,ב [בעקבות הבצורת] אבלה יהודה, ושעריה אומללו (נהיו אומללים ומסכנים, כי פסקה בהם תנועת התושבים), ותושבי יהודה הולכים קדורנית (כפופים) לארץ; וצוחת ירושלם נשמעה למרחוק. יד,ג וגדוליהם שלחו את הבחורים הצעירים לחפש מים; באו אל הגבים (גומות שמצטבר בהם מי גשמים) לא-מצאו מים, שבו וכליהם רקים--בושו ונכלמו, וכסו את ראשם (כדרך האבלים). יד,ד בגלל זה שהאדמה נסדקה מיובש, כי לא-היה גשם בארץ; בושו איכרים, כסו את ראשם (כדרך האבלים). יד,ה כי גם-אילת בשדה, ילדה ועזבה [את הולד]: כי לא-היה דשא. יד,ו וחמורי הבר (במקור פראים) עמדו על הגבעות החשופות, שאפו רוח בגלל הצמא (במקום מים) כמו תנים (בעת יללתם); כלו עיניהם, כי-אין עשב.

מקוה ישראל מושיעו בעת צרה
יד,ז [תפילת הנביא על ישראל:] אם העוונות מעידים נגדינו ומרשיעים אותנו--יהוה עשה למען שמך: כי-רבו מעשה מרדנו, לך חטאנו. יד,ח ה' אתה תקוות ישראל, מושיעם בעת צרה--למה תהיה כגר בארץ (שאינו חושש לצרת בני המקום), וכאורח נטה ללון (כנ"ל). יד,ט למה תהיה כאיש נדהם (אובד עצות), כגיבור לא-יוכל להושיע; ואתה בקרבנו יהוה, ושמך עלינו נקרא—אל תעזבנו. {ס}

אל תתפלל בעד העם הזה לטובה
יד,י כה-אמר יהוה לעם הזה, דרכם שאהבו לנוע [אחרי אלהי נכר ולבקש עזרה מהעמים]—ולא מנעו את רגליהם [מללכת אליהם]; ולכן יהוה לא רוצה בהם--עתה יזכור את עונם, ויענישם על חטאתם. {פ}
יד,יא ויאמר יהוה, אלי: אל-תתפלל בעד-העם הזה, שיהיה להם טוב. יד,יב אם יצומו, אינני שמע אל תחנוניהם, ואם יעלו עולה ומנחה, אינני רוצה בהם: כי בחרב וברעב ובדבר, אנכי מכלה אותם. {ס}

שקר הנביאים נבאים בשמי
יד,יג ואמר אהה אדני יהוה, הנה הנביאים אומרים להם לא-תראו חרב (לא תבוא עליכם החרב), ורעב לא-יהיה לכם: כי-שלום אמת (שלום יציב וקיים) אתן לכם, במקום הזה. {ס}
יד,יד ויאמר יהוה אלי, שקר הנביאים ניבאים בשמי--לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם; חזון שקר ומעשה קסם ואליל (דבריהם נאמרו בעקבות מעשה קוסמות ואלילות), והמרמה שבלבם, הם מתנבאים לכם. {ס}
יד,טו לכן כה-אמר יהוה, על-הנביאים הניבאים בשמי ואני לא-שלחתים, והמה אומרים, חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת: בחרב וברעב יתמו, הנביאים ההם. יד,טז והעם אשר-הם ניבאים להם יהיו מושלכים בחוצות ירושלם מפני הרעב והחרב, ואין קובר להם--הם נשיהם ובניהם ובנותיהם; ושפכתי עליהם את גמול רעתם.

שבר גדול נשברה בתולת בת עמי
יד,יז ואמרת אליהם את-הדבר הזה, [דברי הנביא:] תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ולא יפסיקו: כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי (עם ישראל נמשל לבתולה)--מכה חולה מאד (מכה קשה). יד,יח [המשך דברי הנביא:] אם-יצאתי השדה, והנה חללי-חרב, ואם באתי העיר, והנה תחלואי רעב: כי-גם-נביא גם-כהן הסתובבו אובדי עצות בארץ, ולא ידעו מה לעשות (מפני הרעה). {ס}

אל תנאץ למען שמך
יד,יט וכי מאוס מאסת את-יהודה, וכי בציון געלה (מאסה) נפשך--מדוע הכיתנו, ואין לנו מרפא; קוינו לשלום ואין טוב, ולעת מרפא והנה פחד. יד,כ ידענו יהוה את רשענו, עון אבותינו: כי חטאנו לך. יד,כא אל תבזה [את עמך] למען שמך, אל תשפיל את כסא כבודך [בהשפילך את ישראל]; זכור אל-תפר את בריתך אתנו. יד,כב היש באלילי הגוים מי שיוכל להוריד גשם, ואם השמים יתנו רבבים (גשם) מאליהם, שלא על דעת ה'; הלא אתה-הוא יהוה אלהינו, ונקוה-לך--כי-אתה עשית, את-כל-אלה. {פ}