ירמיהו טו בעברית מדוברת

קוד: ירמיהו טו בעברית מדוברת בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: איתמר כהן

אל:

ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ
טו,א ויאמר יהוה, אלי, אם-יעמדו משה ושמואל לפני [בתפילה בעד ישראל], אינני רוצה את העם הזה (עם ישראל); גרש אותם מלפני ויצאו. טו,ב והיה כי-יאמרו אליך, אנה נצא; ואמרת אליהם כה-אמר יהוה, אשר למות למות (מיתת דבר), ואשר לחרב לחרב, ואשר לרעב לרעב, ואשר לשבי לשבי. טו,ג ופקדתי עליהם ארבע משפחות (חרב כלבים עופות ובהמות), נאם-יהוה, את-החרב להרוג, ואת-הכלבים לסחוב; ואת-עוף השמים ואת-בהמת הארץ, לאכול ולהשחית. טו,ד ונתתים לזוועה וחרדה, לכל ממלכות הארץ--בגלל מנשה בן-יחזקיהו מלך יהודה, על אשר-עשה בירושלם.

מי יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך
טו,ה כי מי-יחמול עליך ירושלם, ומי ינוד לך בראשו (מתוך השתתפות בצערך); ומי יסור לשאול בשלומך. טו,ו את נטשת אותי נאם-יהוה, סרת מאחרי; ואט את-ידי עליך ואשחיתך, עייפתי מלהתחרט ומלרחם. טו,ז ואפזרם במזרה (כלי שזורים בו תבואה לנקותה מן המוץ) בקצוות הארץ; הרגתי את בניהם במלחמה ונעשו הוריהם שכולים, ואבדתי את-עמי, מדרכיהם לא-שבו. טו,ח רבו האלמנות שבעם יותר מחול ימים, הבאתי על אמות הגיבורים שנשארו שכולות, בחור שודד בצהרים; הפלתי עליה (על הנשים הנותרות) פתאום [אויב] שונא ומבהיל. טו,ט אמללה שילדה הרבה בנים, נפחה נפשה ומתה לפתע באמצע היום—התביישה ונכלמה; והנשארים בהם לחרב אתן לפני אויביהם--נאם-יהוה. {ס}

אוי לי אמי כי ילדתני איש ריב ואיש מדון
טו,י אוי לאמי--כי ילדתיני איש ריב ואיש מדון (מריבה) לכל-הארץ; אינני תובע חוב מאחרים, ואין אחרים תובעים ממני חוב, ובכל זאת כולם מקללים אותי. {ס}
טו,יא אמר יהוה, נשבע אני שאשאירך לטוב [ואחלצך מידי מבקשי נפשך]; ובבוא הרעה אגרום לאויב לפנות אליך בבקשה כמתחנן ומתפלל (ראה להלן מ,ד). טו,יב האם בכוח האדם לשבור ברזל, [תיאור הברזל:] ברזל שנוצר בצפון והוא מעורב עם נחושת (כך אין בכוחם לשבור אותך). טו,יג [המשך התוכחה לישראל:] רכושך ואוצרותיך לביזה אתן, לא במחיר (כי אם בחינם); בגלל כל חטאותיך, שבכל גבוליך. טו,יד והעברתי אותך אל אויביך, לארץ שלא ידעת: כי אש הבערתם באפי (הכעסתם אותי), עליכם תבער. {ס}

לא ישבתי בסוד משחקים
טו,טו [תפילת הנביא:] אתה ידעת יהוה, זכרני ופקדני והנקם לי מרודפי—אל תקח אותי לשמש הוכחה לארך אפך (אלא מהר להנקם מאויבי); דע שנשאתי עליך חרפה. טו,טז שמעתי את דברי נבואתך ושמחתי כאילו אכלתי דבר ערב, והיו דבריך לי לששון ולשמחת לבבי: כי-נקרא שמך עלי, יהוה אלהי צבאות. {ס}
טו,יז לא-ישבתי בחברת עליזים ואעלוז: מפני רוח הנבואה בדד ישבתי, כי נבואת זעם מלאתני. טו,יח למה היה כאבי תמידי וחזק, ומכתי מסוכנת; סירבה להתרפא—ואתה ה' היית לי כמו נחל אכזב (שמימיו פוסקים בקיץ), כמו מים שאינם אמינים (כי אינם נובעים בקביעות. כך ה' הסיר השגחתו מהנביא). {ס}

ישבו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם
טו,יט לכן כה-אמר יהוה, אם-תשוב אלי (הנביא יחזור בו מתלונותיו כלפי ה') אסייע לך לשוב בתשובה שלמה ולפני תעמד, ואם תצליח להוציא את היקר מן הזול (את הטוב מן הרע), תהיה לי לפה (תדבר בשמי כנביא); ישובו המה אליך, ואתה לא-תשוב אליהם (לפייסם). טו,כ ונתתיך לעם הזה, לחומת נחושת בצורה, ונלחמו אליך, ולא-יוכלו לך: כי-אתך אני להושיעך ולהצילך, נאם-יהוה. טו,כא והצלתיך, מיד רעים; ופדיתיך, מכף עריצים (אכזרים רשעים). {ס}