קוד: ירמיהו כה בעברית מדוברת בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: איתמר כהן
אל:
קח את כוס היין החמה הזאת מידי
כה,טו
כי כה אמר יהוה אלהי ישראל אלי, קח את הכוס המלאה יין תרעלה מידי; והשקית
אותה את-כל-הגוים, אשר אנכי שולח אותך אליהם. כה,טז ושתו ויתנועעו ויחרדו
(מפעולת יין הרעל) וישתגעו, מפני החרב, אשר אנכי שלח בינותם (החרב היא כוס
יין התרעלה). כה,יז ואקח את-הכוס מיד יהוה; ואשקה את-כל-הגוים, אשר-שלחני
יהוה אליהם. כה,יח את-ירושלם ואת-ערי יהודה, ואת-מלכיה את-שריה: לתת אותם
לחרבן לשממה, לשרקה (כנ"ל פסוק ט) ולקללה--כיום הזה. כה,יט את-פרעה
מלך-מצרים ואת-עבדיו ואת-שריו, ואת-כל-עמו. כה,כ ואת כל-הערב (העמים הזרים
שהתערבו בקרב מצרים), ואת כל-מלכי ארץ העוץ; ואת כל-מלכי ארץ פלשתים,
ואת-אשקלון ואת-עזה ואת-עקרון, ואת שארית אשדוד. כה,כא את-אדום ואת-מואב,
ואת-בני עמון. כה,כב ואת כל-מלכי-צר, ואת כל-מלכי צידון; ואת מלכי האי,
אשר בעבר הים. כה,כג ואת-דדן ואת-תימא ואת-בוז, ואת כל-קצוצי פאה. כה,כד
ואת כל-מלכי ערב; ואת כל-מלכי הערב, השכנים במדבר. כה,כה ואת כל-מלכי
זמרי, ואת כל-מלכי עילם, ואת כל-מלכי מדי. כה,כו ואת כל-מלכי הצפון,
הקרובים והרחוקים איש אל-אחיו, ואת כל-הממלכות הארץ, אשר על-פני האדמה;
ומלך בבל (במקור ששך, בבל בחילוף אותיות אתבש), ישתה אחריהם.
ואמרת אליהם: שתו ושכרו וקיו
כה,כז ואמרת אליהם {פ}
כה-אמר
יהוה צבאות אלהי ישראל, שתו ושכרו והקיאו (משכרות), ונפלו ולא תקומו--מפני
החרב, אשר אנכי שולח ביניכם. כה,כח והיה, כי יסרבו לקחת הכוס מידך לשתות;
ואמרת אליהם, כה אמר יהוה צבאות--שתו תשתו (על כורחכם). כה,כט כי הנה בעיר
אשר נקרא-שמי עליה, אנכי מתחיל להרע, ואתם הנקה תנקו (בתמיה): לא תנקו--כי
חרב אני קורא על-כל-ישבי הארץ, נאם יהוה צבאות.
כי ריב לה' בגוים
כה,ל
ואתה תנבא אליהם, את כל-הדברים האלה; ואמרת אליהם, יהוה ממרום ישאג
(כאריה), וממעון קדשו יתן קולו--שאג ישאג על-נוהו (ארצו), כמו הדורכים בגת
המזרזים זה את זה בקריאות "הידד", כך יקרא בקול על השמדת יושבי הארץ.
כה,לא הגיע שאון המלחמה מקצה הארץ ועד קצה הארץ--כי ריב ליהוה בגוים, והוא
שופט את כל-בשר: הרשעים נתנם לחרב, נאם-יהוה. {ס}
הנה רעה יוצאת מגוי אל גוי
כה,לב
כה אמר יהוה צבאות, הנה רעה יוצאת מגוי אל-גוי; וסער גדול, יתעורר
מירכתי-הארץ. כה,לג והיו חללי יהוה ביום ההוא, מקצה הארץ ועד-קצה הארץ: לא
יספדו (עליהם) ולא יאספו ולא יקברו--לזבל על-פני האדמה יהיו. כה,לד אתם
הרועים (מלכי הארץ) יללו וזעקו, והתגוללו בעפר (כדרך האבלים) הגיבורים
שבצאן (מושלי העם)—כי באה עיתכם ללכת לטבח (להרג); ואפזר אתכם, ואשבור
אתכם ככלי חמדה (שבהישברו ניטל ערכו). כה,לה ולא יוכלו הרועים לנוס
(מההרג), ולא תהיה פליטה (שארית) לגיבורי הצאן. כה,לו הנה נשמע קול צעקת
הרועים, ויללת גיבורי הצאן—כי שדד יהוה את צאן מרעיתם. כה,לז ונדמו מקומות
המרעה השלוים, מפני חרון אף-יהוה. כה,לח האויב עזב ככפיר (כאריה) את סובכו
(מקום מגוריו בסבך היער)--כי-היתה ארצם לשממה, מפני חרון החרב העושקת,
ומפני חרון אפו של ה'. {פ}