שולחן

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

דיבור נכון על השולחן (בעיקר בשבת), שהוא כמזבח, הוא דבר חשוב מאוד. חשוב להתייחס לכל פרט ולא להתעלם ולדון לחיוב. הנה כמה מקורות:
אבות ג ג:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה, כח), כִּי כָל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם.
אֲבָל שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא,), וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'.
(יש אנשים הנוהגים לומר את הפסוק האחרון על השולחן והוא בנוסח המקדים לברכת המזון).

ואילו בקללה:
תהלים סט23: "יהי שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש".

ואכילה נכונה יכולה להיות מרפא לשגעון - רבי נחמן מספר:
פעם אחת בן המלך נפל לשיגעון שהוא עוף הנקרא הינדיק [תרנגול הודו], וצריך ליישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה, והמלך היה בצער גדול, עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו.
והפשיט גם כן את עצמו ערום. וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות.
ושאלו בן המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה?
והשיב לו מה אתה עושה פה?
אמר לו: אני הינדיק.
אמר לו: גם אני הינדיק.
וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה.
אז רמז החכם והשליכו להם כתונת, ואמר החכם ההינדיק לבן המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כותנת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף-על-פי–כן להיות הינדיק. ולבשו שניהם הכותנת.
ואחר זמן מה רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק? ולבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים.
ואחרי כן רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולם, ואמר לו: חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר חדלים מלהיות הינדיק? ואכלו.
ואחר- כן אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דוקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן.
וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי.
והנמשל מובן למבינים. (אמר המעתיק: יכולים לומר שהאדם רוצה להתקרב לעבודת השם הלא הוא הינדיק מלובש בחמריות וכו'. ובדרך זה יכולים מעט מעט לקרב את עצמו לעבודת השם עד שנכנסים לגמרי. וכן בהתקרבות אנשים על דרך זה. ודי לחכמיא).
(כוכבי אור, סיפורים נפלאים, עמוד רכז)

והכול הולך אחר הדיבור, כפי שמופיע במקום אחר - שיחות הר"ן פח:
וְהַשֻּׁלְחָן הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר
בְּחִינַת: "וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'" 'וַיְדַבֵּר אֵלַי' דַּיְקָא
כִּי עִקַּר הַפַּרְנָסָה וְהָאֲכִילָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שֻׁלְחָן
הוּא מִשָּׁם מִבְּחִינַת דִּבּוּר בְּחִינַת: "כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִּי ה' יִחְיֶה הָאָדָם"
וּכְשֶׁאֵין הַדִּבּוּר בַּגָּלוּת אָז הַשֻּׁלְחָן שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּבּוּר בִּבְחִינַת פָּנִים
בִּבְחִינַת: "וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'" דַּיְקָא בְּחִינַת פָּנִים

[ועל שיגעון עוד מרבי נחמן:
שפעם אחת אמר המלך לאוהבו, השני למלך
באשר אני חוזה בכוכבים
רואה אני שכל התבואה שיגדל בשנה זו
מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע
אם כן יטכס עצה.
וענה לו: שעל. כן יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מתבואה הנ"ל.
וענה לו המלך: אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משוגעים.
וכל העולם יהיה משוגע אז יהיה להפך
[ולהכין בשביל כולם אי אפשר]
שאנחנו יהיו המשוגעים.
על כן בוודאי נצטרך גם כן לאכול מהתבואה.
אבל רק זה שנסמן סימן על מצחנו שנדע כל כל פנים שאנחנו משוגע.
שאם אהיה מסתכל על מצחך וכן שתסתכל על מצחי
נדע מהסימן שאנחנו משוגע.]