איפה אלוהים היה בשואה? מספר תשובות

מאת: חגי הופר

איפה אלוהים היה בשואה? מספר תשובות/ חגי הופר

לכבוד יום השואה והגבורה תשע"ד

איפה אלוהים היה בשואה? זו שאלה מפורסמת, שרבים ניסו לענות עליה ונראה שלאף אחד אין תשובה מספקת. הייתי במפגש דתיים-חילוניים בנושא השואה שעלו בו מספר רעיונות, אותם אציג, בלי להתיימר לתת תשובה חותכת. אחדד רק את השאלה ואומר, שאם אלוהים הוא טוב, כפי שטוענת הדת, הוא לא אמור לאפשר זוועה כזו, ובטח שלא לעמו הנבחר. אם כך, הכיצד? ואציין עוד שרבים וטובים עזבו את האמונה בגלל שאלה זו, אם כי רבים וטובים אחרים המשיכו להחזיק בה.

1. התשובה הפשוטה ביותר היא שאיננו יודעים. לא לכל דבר יש תשובות וצריך לדעת לחיות גם עם חוסר הידיעה. רבי נחמן קורא לזה – "שאלות מן החלל הפנוי", ההכרחיות כדי לאפשר לאדם בחירה. גם טובו של האל לא יכול להיבחן לפי קריטריונים אנושיים, וכפי שאמרה אחת: "אלוהים הוא לא סנטה-קלאוס". אבל הוא רב-חסד, עניתי. ובכלל, שאלה צידוק האל, התיאודיצאה בלעז, לא חלה רק על השואה, אלא על כלל הרוע בעולם. ידועה, למשל, רעידת האדמה שהחריבה את העיר ליסבון, שבעקבותיה כתב וולטר (אם אינני טועה) קינה, המעמידה שאלות אמונה קשות. נראה שאת תמצית התשובה הזו מבטא ישעיה, שאומר, בפרק נה: "ח  כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי--נְאֻם, יְהוָה .   ט כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם, מֵאָרֶץ--כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" . אך זה לא עונה על השאלה, אלא רק מציין את חוסר אפשרותנו לענות עליה.
2. מסתעפת מכך מחשבה נוספת, שאומרת שהרע היה הכרחי למען הטוב ועל-כן הוא רק נראה רע, כמו רופא החותך בניתוח את החולה למען רפואתו. קשה לקבל תפישה זו, אך גם קשה להתעלם מהטוב שבא מיד לאחר השואה ובמידה רבה הודות לה – כלומר, הקמת מדינת ישראל. האם המחיר היה שווה? זו שאלה לא קלה כלל, ובכל אופן הדבר יכול להוות הסבר אפשרי. ועדיין, מדוע לא ניתן היה להקים מדינה ללא הזוועה הזו? והרי התנועה הציונית פעלה במלוא כוחה. השאלה, אם כך, בעינה עומדת. ואולי זו "עת הצרה" עליה נאמר: ירמיהו ל7: "הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע " .
3. לפי הסבר אחר ששמעתי, הגורם לכך היא תנועת ההשכלה והתגברות ההתבוללות. לאו דווקא כהסבר דתי, אלא היטלר עצמו מסביר את שנאתו ליהודים בכך שהם מעורבים מדי בחברה ותופשים את כל המשרות. ואמנם, הוא טוען כך, אך בצד טענות אנטישמיות אחרות. בכלל, כשניסו לבדוק את סיבת האנטישמיות גילו שאין לקשר אותה לדבר – לעיתים היהודי נרדף בגלל שהוא עני ולעיתים בגלל שהוא עשיר, לעיתים בגלל התבודדותו ולעיתים בגלל מעורבותו. לעיתים בגלל גלותו, "עם מפוזר ומפורד בין העמים" , כטענת המן, אך הרדיפה ממשיכה גם עם הקמת המדינה, אולי בגלל הטענה – "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" , כדברי בלעם בברכתו. הנצרות אמנם הובילה לאנטישמיות רבה, אך זו הייתה קיימת עוד קודם לכן, למשל אצל המן ובלעם שהזכרתי. ואם תאמרו, הרי גם דתיים רבים מתו בשואה, אין זה מוריד מעוצמת המהלך הכולל, מה גם שחז"ל אמרו, שכשהקב"ה מביא פורענות לעולם נהרגים טובים ורעים. נאמר גם שדברים דומים אומר רד"ק, כמדומני. ולמעשה יש לכך ראיה בתנ"ך עצמו: יחזקאל כא: "ח וְאָמַרְתָּ לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר יְהוָה, הִנְנִי אֵלַיִךְ, וְהוֹצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ; וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ, צַדִּיק וְרָשָׁע .   ט יַעַן אֲשֶׁר-הִכְרַתִּי מִמֵּךְ, צַדִּיק וְרָשָׁע; לָכֵן תֵּצֵא חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ, אֶל-כָּל-בָּשָׂר--מִנֶּגֶב צָפוֹן" . ואולם, גם כיום יש התבוללות רבה בארה"ב ולא קורה שום דבר רע, בלי עין הרע.
4. הסבר שאולי מתקשר לקודם – ראיתי בספר "הצלחתם של מספרי הסיפורים", עמ' 37, טבלה המתארת את יחס היהודים באוכלוסיה בשנים 1000-2000. היחס בדרך כלל נע בין 2-4 לאלף נפש, עם נטייה לירידה, אך מתחילת המאה ה-19 ועד השואה המספר עולה בחדות ומגיע עד ל-8 נפשות ביחס לאלף, ואז, בעקבות השואה – וגם התרבות העמים כתוצאה ממניעת מחלות, כנראה – המספר שוב מתייצב על 2. היום הוא כמעט רבע אחוז. נראה כאילו מישהו רצה להשאיר את העם במימדיו הרגילים. למרבה הפלא הרעיון הזה מצוי בקבלה, ומהרב פנגר שמעתי שהמספר לא יכול לעלות על 16 מיליון. לפני השואה היו 18 מיליון (לאחריה 12 והיום 13). זה רעיון קצת מופרך ומטופש והוא גם לא מסביר דבר, אך בכל אופן הגרף מתמיה ועל כן אני מציינו. וגם לכך מקור בתנ"ך: דברים ז7: " לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים " . מנגד, הובטח לאבות שנהיה ככוכבים וכחול, ואף אם דובר בהגזמה הרי שהכוונה למספר רב. ואולי, הכוונה גם לבני ישמעאל, צאצאי אברהם, הרבים מאוד.
5. ההסבר האחרון והגרוע ביותר לדעתי הוא, שהשואה היא עונש על חטאים, ופה נכנס גם הסבר הגלגולים. ועוד, שעל כך הודיעו לנו מראש ברשימת הקללות שבויקרא ובדברים. למשל – דברים כח37: " והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך ה' שמה " . ושם גם נאמר שה' לא ימאס בישראל לגמרי, ולבסוף שיקבץ גלויותינו, כפי שנאמר כבר. ואולם, יש לציין, שגם אם השואה הייתה בזמן התבוללות ועזיבת הדת, כפי שכבר צוין, הרי שרדיפות היהודים נמשכו כל אלפיים השנים, גם כשהרוב המוחלט של ישראל שמרו תורה ומצוות. מדוע זה מגיע לנו? אולי כמאמר הנביא עמוס ג2: " רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם " . אך שוב, במה חטאו כל-כך? אולי רק ב"חטא" שבתחילת הפסוק – "רק אתכם ידעתי" – כלומר העמדת ישראל עצמו כעם הנבחר של אלוהים, העמדה המעוררת קנאה, כקנאת האחים ביוסף.

 

הזכרתי, אם כך, כמה רעיונות מרכזיים, בלי שאף אחד מהם יענה ממש על השאלה. אסיים בדעתי האישית על השאלה הכללית של הטוב והרע בעולם:

רוב הדתות המונותיאיסטיות סוברות שאלוהים הוא טוב וגם כל יכול, ולכן הן נתקלות במחסום הסבר הרע שבעולם. המושג "הסתר פנים" וכיוב' לא מספקים באמת הסבר. אמנם היו בעבר גם דתות דואליסטיות, הסוברות שבצד אלוהי הטוב יש גם את אלוהי הרע, כמו זת זרתוסטרה הבבלית, אמנם כיום הן לא ממש פעילות. מנגד, בנצרות השטן מכונה "שר העולם הזה", כשלטענתם החיים תחת השמש נשלטים על-ידו, לכל מי שאינו נושע. רעיון השטן מופיע כבר בתנ"ך, באיוב וזכריה, למשל, אך הוא אינו מפותח כל-כך והוא מופיע תחת מרות האל. לעומת זאת, אני חושב – דרך הסתכלות בעולם עצמו יותר מאשר בכתבי הקודש – שהעולם הוא זירת-התמודדות בין הטוב והרע. לעיתים הרע גובר, כמו בשואה, אך לבסוף הטוב מכריע אותו, שהרי אחרת העולם לא היה יכול להתקיים. וכך גם העולם משתפר והולך וכמות הטוב שבו גוברת. למרות השואה וזוועותיה, שהתרחשו בזמננו.

אז איפה אלוהים היה בשואה? איפה שהוא תמיד – בלבות בני האדם. הוא הרגשת הטוב, שלעיתים קיימת ולעיתים חסרה, או מכוסה. והוא גם התקווה שנשארה פועמת בליבות אסירי מחנות הריכוז. והוא גם התקומה, השתקמות הניצולים לאחריה.