מאת: חגי הופר
אל: hoffer1 @ netvision.net.il
נכתב ב: 05:52:51 04.02.2010, כתוספת/תגובה ל: עמוס ז
רש"י: "על חומת אנך - על שורא דדינא וכן פתר דונש, אנך ל' ערבי חוט קו המשקולת העופרת אשר בה יביט בונה החומה ליישר הדימוס אף כאן הוא לשון קו משקולת משפט".
אנך הוא המדד המעריך את סך כל הפרטים, ושמות נרדפים לו ככזה רבים, בעברית תנכית - קנה מידה, אבן בוחן, ובלעז - קריטריון, נקודה ארכימדית.
בעולמנו המבולבל והיחסי התורה מתיימרת להיות אנך מסודר ומוחלט. זה התפקיד שלה בהא הידיעה. כמובן, כדי שהדבר הזה יהיה נכון עבורך עליך לקבל זאת תחילה. כך שהמדד שוב הופך להיות האדם, המבולבל והיחסי. ואולי היחסיות אחרי הכול אינה כל-כך גרועה, הרי אנו רוצים, אני מאמין, לקיים מערכת יחסים חיה עם בוראנו (גם באנגלית שתי המשמעויות הקרובות האלה של המילה יחס קיימות - רלטיב, רלייט). אנו נגררים כך אל תפישה הנראית חילונית - אני המדד של עצמי. אולי בגלל זה נקראת המילה אני - אנכי. אין למצוא לכך מקבילה אחרת במקרא, ואף-על-פי שאנכי,כך שמעתי, מקורה מצרי בכלל.
אך גם האני כמדד קורס. התפישה הפוסטמודרנית יצאה כנגד כל מדד באשר הוא וקבעה שכלל אין לקבוע ערך מוחלט. כל מייחס יכול להיות גם מיוחס. אין שליט או אב אחד גדול שיכול לקבוע לכולנו מהי האמת, או מהו סדר היום. אך באין אנך גם אין בניין ועל-כן בצדק השתמשתי במילה קורס.
האם אם כך עלינו לשחזר את האנך המקורי?