עתיקות התנ"ך

מאת: חגי הופר

אל:

"והדברים עתיקים" (דברי הימים א', ד', 22).
עלה בדעתי שמעניין מאוד שהספר עליו מסתמכים מספר כה רב של אנשים, התנ"ך, הינו ספר עתיק ביותר. אם היינו פוגשים את האנשים ההם בימינו סביר להניח שלא היינו רוצים ללמוד מהם דבר וחצי דבר, כך בתמונה המציאותית של הדברים. אמנם יש נטייה להגביה במחשבתנו את הראשונים, למשל כאימרה הידועה - ראשונים כמלאכים, אך התמונה הריאליסטית אומרת, שהעולם התפתח מאז הימים ההם מאוד, כך שאולי נבון יותר ללמוד מהאחרונים ולא מהראשונים. וגם על כך יש פסוק - "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה" (קהלת, ז', 10), אף על פי שאפשר לומר שהכתוב כאן מדבר על חיי אדם אחד - ואין הכרח לומר כך. גם בעמים אחרים ובמחוזות אחרים מסתמכים על העתיק, כמו המיתולוגיה היוונית למשל, שאנשים קוראים בה, ליוונים עצמם היא מסד התרבות וכן לא רק להם, וששימשה את פרויד לביסוס התיאוריות הפסיכולוגיות המודרניות שלו. האומנם חכם הוא ללמוד מדברים אלה? או אולי ההתבוננות בהם היא כהתבוננות באלבום תמונות ישן מן הילדות, שמה שהיה שם לא ישוב עוד. וכן לא לקחנו בחשבון שהנאמר בתנ"ך הוא על פי האמונה התגלות ישירה של רוח הקודש ובחלקו מתן ישיר מן השמיים. כאן יש לשאול - האם נסתתם מקור שפע רוחני זה? ואני רוצה לטעון שלא בהכרח, כי רוח אלוהים לא מפסיקה לפעול ואנשים מיוחדים בכל הדורות משמשים לה כשופר, אם אלו פילוסופים, סופרים, משוררים, או קדושים למיניהם, כך שנוכל לומר - "חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך" (שיר השירים, ז', 14). ובכל-אופן, נראה כי לספר התנ"ך יש איכות מיוחדת, כמו ליין ישן-נושן שטעמו מופלא וריחו לא נמר. כנראה שיש דברים שלא משתנים עם הדורות אלא בחינת הנצח טבועה בהם ועל-כן טוב שניקח אותם ממקורם הראשון. ועוד מעלה יש כאן שעם השנים רק הוספו סיבוכים וטישטושים לאמיתות פשוטות אלו ועל-כן החזרה למקור מפכחת ומפקחת, כאותה חזרה לטבע מתוך כל האמצעים האלקטרוניים, ואיתו - לרוח האדם, ולרוח אלוהים.