יחרגו, ארשת, נעלמים

תהלים יח46: "בני נכר יבלו ויחרגו ממסגרותיהם"

במקבילה בשמואל בא יחגרו, אך נראה לי שכאן העיקר ומשמעו כפירוש המודרני חריג=יוצא מן הכלל והוא דומה לחר"ק, חר"ד ועוד ומגזרתם.
והמשמעות הכוללת – המסגרת נותנת ביטחון, אך זה עשוי להיות ביטחון-שווא.
וכן אנו רואים שמול צרות המקום האחד פעמים רבות הישועה באה מן המרחב הפתוח:
תהלים יח20: "ויוציאני למרחב יחלצני כי חפץ בי"
תהלים לא9: "ולא הסגרתני ביד אויב העמדת במרחב רגלי"
תהלים קיח5: "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה"
זו גם עצה כללית טובה לסובלים מלחצים – לצאת לטיול במרחב הפתוח.

תהלים כא3: "תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה"
ארשת נוהגים לפרש מבע כמו ארשת-פנים וכאן במובן בקשה.
ואני קורא שיש המקשרים את המילה ל"מורש", כמו ב:
איוב יז11: "ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי", במובן מחשבותי.
לי נראה שאפשר להסביר גם במובן אפשרות דיבורו, פתחון פיו, כמו:
יחזקאל טז63: "למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם אדני ה'" (לעומת:)
יחזקאל כט21: "ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם וידעו כי אני ה'"
וכמו שנאמר על המלך:
משלי טז10: "קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו".
אך טרם הבינותי את גיזרונה של מילה זו.

תהלים כו4: "לא ישבתי עם מתי שוא ועם נעלמים לא אבוא"
נעלמים לתפישתי הוא מה שאני נוהג לקרוא "העולם הנעלם", שם לאנשים שלא בנו את ביתם הרוחני על סלע יציב והם נעים ונדים ברוח, כמו שנאמר:
תהלים א4: "לא כן הרשעים כי אם כמץ אשר תדפנו רוח"
והם כאילו גזורים מארץ החיים, כמו שנאמר:
איוב יח17: "זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ".