כי חסיד אני

מאת: חגי הופר

(בהמשך לפרשת השבוע, בלק)
תהלים פו2: "שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך אתה אלהי הבוטח אליך"

ממידת החסידות היא להביט בפנימיות ולא בחיצוניות. דרך זו היא מצויינת להתמודדות עם העולם. שכן העולם הוא רבגוני והוא מציב לפניך תדיר שאלות ובעיות. החסיד לא בורח מהן. הוא גם לא מפחד מהן. ישנם לפעמים אנשים או דברים המנסים, כביכול או למעשה, לערער את בסיס האמונה שלו. אך החסיד לא ירא מפניהם ולכן גם לא מסתגר מפניהם. אדרבא, הוא מתמודד איתם. ודרך התמודדותו היא לראות את כל הדברים האלה באור הנכון, הווה אומר - שרק מסכות חיצוניות הם. בתוכו הוא נשאר חזק כשהיה. ואדרבא, ההתקפות מהחוץ רק מחזקות אותו (מה שלא מחסל אותך מחסן אותך). ועוד - הוא מצליח להפוך אותן לחיוביות. ממש כמו בלעם, שבא לקלל ויצא מברך. בדיוק כמו במגילת אסתר, שהגזירה השלילית הפכה לחיובית - ונהפוך הוא! ובדיוק כמו בעלי תשובה, עליהם נאמר, שזדונותיהם נהפכים לזכויות. ואגב, דרך אחת לעשות זאת היא האמנות, כי מה שבעיני הדת נראה לעיתים כחטא מתפרש במשקפיים אלה כתשוקה יצירתית ובונה. לעיתים זה כך. שהרי האמנות במיטבה גם כן חסידות היא. היא מגלה את העולם הפנימי של האדם.
לסיום, חסידות היא גם חסות וחוסן - תהלים סא5: "אגורה באהלך עולמים אחסה בסתר כנפיך סלה", והיא מיוחסת גם לה' - ירמיהו ג12: "הלך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משבה ישראל נאם ה' לוא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם".