מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
נכתב ב: 14:27:51 03.07.2013, כתוספת/תגובה ל: תהלים קה
תהלים קה1: "הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו".
אמנם כבר התייחסו לפסוק זה באתר באופן דומה [1], אולם ברצוני להוסיף.
אני קורא בספרון שקיבלתי "זמר והיה שמח – הסיפור של מנטרת הרא קרישנה", המבוסס על תורתו של המורה פרבהופאדה, שהוא די ידוע, המלצה לשיר את מנטרת "הרא קרישנה", שזו המדיטציה הטובה ביותר לדורנו הבעייתי (זו תמצית הספר). ראיתי חסידים עושים זאת בטיילת ת"א ובמרכז לונדון (ב – oxford street). עכשיו, אמנם כתוב:
שמות כג13: "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך",
אך אני מאמין שמכל דבר אפשר ללמוד (וכוונת הפסוק על כל פנים היא אולי לא לשיר מנטרה זו! מי שקורא בתנ"ך כבר מזכיר שמות אלוהויות אחרות: בעל, כמוש ועוד. הכוונה לא להזכירן מתוך אמונה או טקס, לדעתי).
והלימוד כאן: ראה איזו חשיבות מוקדשת להזכרת שם האל! הכותב טוען שזה כך בכל הדתות – היהדות, הנצרות, האסלאם וכן אצלם. והוא מביא מן התנ"ך את הפסוק שלמעלה עם פסוקים דומים. (הזכרתי פעם [2] שיש מדיטציה יהודית בה חוזרים על המילים "ריבונו של עולם", וכן אומרים "אבא", "טאטה" ועוד, אך לא את שמו המיוחד של האל).
עוד טענה מעניינת אצלו היא כי האל אחד עם שמו, מזכיר את מה שאומר הרמב"ם על השם המפורש (לפני פרשנויות אחרות אליו, שהבאתי במאמר לא מזמן [3]).
והנה, הפסוק למעלה באמת ממליץ לציין את שם האל, ממש כפי שעושים "עדי ה'". מעניין מאיפה השתרש המנהג והחוק היהודיים להימנע מכך. אמנם כתוב בדברה השלישית:
דברים ה10: "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא",
אולם בדיוק כמו בפירושי לפסוק הקודם, אין הכוונה כאן הזכרה בעלמא, אלא הזכרה בשבועת-שווא, כך לדעתי. אבל אי הזכרת השם בכל זאת תופשת את מהות האל בעיני היהודי, ובעיקר לפי הרמב"ם, שהרי זה נתפש כבלתי ניתן לתפישה וכמרומם מעל המציאות.
ומעניין שלא מזכירים הן את החיובית הקיצוני והן את השלילי הקיצוני, שמות טהרה ושמות טומאה, אם תרצו. כך ישוע הנוצרי הוא "אותו האיש", חזיר הוא "דבר אחר" וסרטן הוא "המחלה".
[1] http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t26a5_0.html