קוד: נפלאות מתורתך - משל העלמה המסתתרת בתנ"ך
סוג: משל
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
הרובד הנסתר שבתורה נזכר כבר בתנ"ך:
תהלים קיט18: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך "
(עם זאת יתכן שמדובר פשוט בניסים..., אך גילוי העיניים רומז דווקא לפירוש הראשון).
אף כי בצד סיוג:
תהלים קלא1: "שיר המעלות לדוד ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדלות ובנפלאות ממני "
איוב מב3: "מי זה מעלים עצה בלי דעת לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע"
וכן:
דברים כט28: "הנסתרת לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת"
בחינת אוי לי אם אגיד ואוי לי אם לא אגיד.
הזוהר, שנתפש בעיניי רבים כהתגלמות חכמה פנימית זו בדין או שלא בדין, מספר משל מופלא ומאוד מפורסם בנידון זה:
משל העלמה - ספר הזוהר פרשת משפטים, צד - סבא דמשפטים:
משל למה הדבר דומה? לאהובה יפת תואר ויפת מראה, והיא נסתרת בסתר בהיכלה, ולה אהוב יחיד, שבני אדם לא יודעים עליו, אלא נסתר הוא. מתוך אהבה שהוא אוהבה, עובר אותו אוהב תמיד על יד שער ביתה ונושא עיניו לכל עבר. היא יודעת שאהובה הוא הסובב תמיד על יד שער ביתה. מה עשתה? פותחת היא פתח קטן באותו היכל נסתר שהיא שם ומגלה פניה לאהובה, ומיד חוזרת ומתכסה. כל אלה שהיו עם האהוב לא ראו ולא הסתכלו, אוהבה לבדו ראה, וקרביו, לבו ונפשו יצאו אחריה. הוא יודע שמתוך האהבה שהיא אוהבת אותו נתגלתה אליו לרגע לעוררו.
בוא וראה, דרך התורה כך הוא: בראשונה כשהיא מתחילה להתגלות לאדם, היא רומזת לו ברמז. אם הבין, טוב. אם לא הבין, היא שולחת אליו מסר וקוראת לו פתי, שייגש הנה ואשיח עמו ככתוב (משלי ט, ד): 'מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה'. ניגש אליה, מתחילה היא לדבר עמו מבעד למסך שפרשה ביניהם, דברים לפי דרכו, וזהו הדרש. אחר כך היא משיחה עמו מבעד לצעיף דק דברי חידות, זו היא ההגדה. לאחר שהוא רגיל אצלה היא נגלית לו פנים בפנים ומדברת עמו על כל סודותיה הנעלמים שהיו צפונים בלבה מימים קדמונים (הסוד). ואז הוא בעל תורה ודאי.
וההמשך החשוב:
והוא נקרא בעל הבית, כי כל הסודות שלה גילתה לו, ולא הרחיקה ולא כיסתה ממנו כלום. אמרה לו: ראית דבר הרמז שרמזתי לך בראשונה, כך וכך סודות היו בו, כך וכך הוא. מיד הוא רואה שאין להוסיף על אותם הדברים ואין לגרוע מהם. ואז נראה פשט הכתוב כמו שהוא, אין להוסיף ואין לגרוע ממנו, אפילו אות אחת. ועל כן צריכים בני אדם להיזהר ולרדוף אחרי התורה ולהיות אוהביה כמו שנתבאר .
http://www.daat.ac.il/chazal/maamar.asp?id=259
ושלום רוזנברג בספרו "בעקבות הזמן היהודי" כותב:
"דווקא הדברים המוזרים, השגיאות הדקדוקיות לכאורה, הקושיות שיש לנו, הם אשר מצביעים על רובד עמוק יותר שעלינו להתמודד עמו. הם מצביעים על הסודות המצויים מתחת למה שנראה לעין" (עמ' 309).
שיר השירים, לדעתי, יכול לשמש כמשל יפה לכך, שכן הוא רצוף הסתתרויות של החתן והכלה. וידוע שרבי עקיבא שנכנס לפרדס ראה בו קודש קודשים לפי הקריאה האלגוריסטית.
אזכיר רק את:
שיר השירים ב9: "דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים ".
האהוב, הקב"ה, מציץ דווקא מהחריצים, ממקומות החיבור הבלתי מושלמים כביכול, ומן המרחבים הקטנים מהם נכנס אוויר לחדר האטום.