קוד: ויטגנשטיין והתנ"ך: השתיקה בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל:
"6.522 הלא-ייאמר, לבטח, ישנו. הוא מראה את עצמו; הוא-הוא המיסטי.
6.53 השיטה הנכונה בפילוסופיה תהא, אכן, זו: לא לומר אלא את מה שניתן להיאמר, כלומר, משפטים ממדעי הטבע, כלומר, משהו שאין לו כל שייכות לפילוסופיה, ואז, כשמישהו אחר ירצה לומר משהו מטאפיסי, להוכיח לו שהוא לא נתן משמעות לסימנים מסוימים במשפטיו. שיטה זו לא תמצא חן בעיני אותו אחר – לא תהיה לו ההרגשה שלימדנו אותו פילוסופיה – אך זו השיטה היחידה הנכונה במדויק.
6.54 משפטים אלה שלי מבהירים משהו בכך, שמי שמבין אותי מכיר, בסופו של דבר, שהם חסרי מובן. דרכם, ובאמצעותם, הוא יטפס אל מעבר להם. (הוא חייב, כביכול, לזרוק את הסולם לאחר שטיפס עליו). עליו להתגבר על המשפטים הללו, ואז יראה את העולם נכוחה.
7. מה שאי אפשר לדבר עליו, על אודותיו יש לשתוק" (עמ' 81).
המשפט האחרון הוא המפורסם ביותר בדבריו. והוא אכן מפליא ומסכם את הגותו, הבאה לחסוך מאיתנו מילים מיותרות שאנו שופכים בלי דעת ובלי דיוק.
גם התנ"ך מחזיק בערך הזה של השתיקה:
משלי יז28:
"גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון"
משלי כט11:
"כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה"
קהלת ה2:
"כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים"
תהלים סה2:
"לך דמיה תהלה אלהים בציון ולך ישלם נדר"
וכן תהילים קלא' –
1"שיר המעלות לדוד יהוה לא-גבה לבי ולא-רמו עיני ולא-הלכתי בגדלות ובנפלאות ממני.
2אם-לא שויתי ודוממתי נפשי כגמל עלי אמו כגמל עלי נפשי.
3יחל ישראל אל-יהוה מעתה ועד-עולם".
וכן כתוב בספר בן סירא ומצוטט בגמרא חגיגה יג' א':
"במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור.
במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות".
וכן אמר רבי עקיבא:
"סייג לחכמה – שתיקה" (אבות, ג', טז').
ועוד כהנה.