פילוסופיית השיח אצל לוינס ובאיוב

קוד: פילוסופיית השיח אצל לוינס ובאיוב בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: חגי הופר

אל:

עמנואל לוינס הוא פילוסוף יהודי צרפתי המדבר רבות על היחס אל האחר והאחריות כלפיו. המשפיעים על הגותו הם הפנומנולוגיה של הוסרל והאקזיסטנציאליזם של היידגר ואילו הוא שייך לפילוסופיה הדיאלוגית, כמטרימו מרטין בובר. לפי לוינס הפנים מדברות בעד עצמן ומה שהן אומרות, שהרי האמירה הבסיסית היא מוסרית, הוא – לא תרצח! הפיכת הפנים האחרות למשהו מוכר מתבצעת בעיקר – אם לא על-ידי אלימות - על-ידי הדיבור.
אותם תימות עצמן מופיעות בספר איוב בשיחתו על שלושת רעיו, בה הוא רוצה שהם יבינו משהו ביחס אליו, וכך הוא מתריס כלפיהם -

איוב יג':
7 הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה.
8 הפניו תשאון אם-לאל תריבון.
9 הטוב כי-יחקר אתכם אם-כהתל באנוש תהתלו בו.
10 הוכח יוכיח אתכם אם-בסתר פנים תשאון.

כלומר, הוא רוצה שיחסם כלפיו יהיה אמיתי ולא חנף. ועוד – שלושת הרעים מתייחסים אליו כאל 'מקרה' ומשווים אותו למקרים דומים עליהם למדו ובכך הם הופכים את אחרות מצבו כביכול למוכרת, אלא שאין זו הדרך הנכונה ועל-כן הם מוכחים בסופו של דבר בידי האל. וכך אומר להם איוב -

איוב יט3: "זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי"

הפסוק מתפרש – תתנכרו לי, כמעט באופן בו יוסף התנכר לאחיו לפני שהכירם והם אותו. אכן, מה שהתבקש פה זו הקשבה אמיתית.

ואגב, באופן מוזר הפילוסופיה של לוינס משתקפת הרבה בכפלי משמעות שבשפה העברית, כך האחריות כלפי האחר (אותו שורש), כך בפנים המעידות על הפנימיות וכך באלימות שהיא בעצם תוצאה של אילמות.