רמב"ם מול פשט התנ"ך: האם הגלגלים הם מלאכים?

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

רמב"ם מול פשט התנ"ך: האם הגלגלים הם מלאכים?

תהלים כט1: "מזמור לדוד הבו לה'  בני אלים  הבו לה' כבוד ועז"

תהלים פט7: "כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה'  בבני אלים "

איוב א6: "ויהי היום ויבאו  בני האלהים  להתיצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם"

איוב ב1: "ויהי היום ויבאו  בני האלהים  להתיצב על ה' ויבוא גם השטן בתכם להתיצב על ה'"

איוב לח7: "ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל  בני אלהים "

"בתהלים כט, א; פט, ז; ובאיוב א, ו; ב, א; לח, ז מופיעים בני האלים בהקבלה לכוכבי בוקר, ולכן הם חלק מצבא השמים, וכן בדברים לח, ט, לפי תרגום השבעים. הוא הדין בביטויים כגון "עדת אל" תהלים פב, א; "קהל קדשים", תהלים פט, ו או "בסוד קדושים" שם, ח, וכן גם במלכים-א כב, יט, שבו מוצגים בני האלים בהקבלה לצבא השמים, וראו תהלים קג, כ-כא: "ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו, לשמע בקול דברו. ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עשי רצונו.

מסתבר שבכל הכתובים הללו, לרבות הכתוב שלפנינו [סיפור בני האלוהים בבראשית – ח. ה.], מדובר במלאכים"

(ספר בראשית, שמאי גלנדר, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, עמ' 321).

 

דבר זה יכול להאיר נקודה סתומה במורה הנבוכים:

 

חלק שני - פרק [ז]

[הגלגלים מבינים את פעולתם, והם בעלי בחירה]

כבר ביארנו 1 שיתוף שם מלאך, ושהוא כולל השכלים והגלגלים והיסודות, כי כולם מוציאים פקודה לפועל 9.

אבל אל יעלה בלבך כי הגלגלים או השכלים בדרגת שאר הכוחות הגופניים, אשר הם טבע ואינם משיגים פעולתם, אלא הגלגלים והשכלים משיגים פעולותיהם, ובעלי בחירה ומנהיגים, אבל לא כבחירתנו ולא כהנהגתנו, שהם כולם בדברים מתחדשים

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/b4-2.htm

 

כלומר, לפי הרמב"ם, הגלגלים, כלומר מערכות הכוכבים, הם "שכלים נבדלים", בעלי תודעה ויכולת בחירה, ואותם הוא מכנה "מלאכים". על פניו זו נראית תפישה קדמונית-פרימיטיבית, שקשה מאוד לקבלה היום, ועוד יותר מזה קשה לקבל שזוהי כוונת המקרא. כמה מפתה להצטרף כאן לדעתו של שפינוזה, שדיבר על "פטפוטיו האריסטוטליים" של הרמב"ם בספרו זה [מורה הנבוכים]. ואולם, למרות שבדרך-כלל אני מקבל את ההערה הזו של שפינוזה [במאמר תיאולוגי-מדיני], הרי שכאן נראה שיש לדעת הרמב"ם במה להיתלות, שכן, כפי שהראיתי, במקרא עצמו אכן מופיעים במספר פעמים המלאכים לצד גרמי השמים. ואז"ג.

-

תוספת:

אלכסנדר רופא כותב בספרו "מלאכים במקרא", עמ' 30:

"חלק מן הפנתיאון האוגריתי היה מורכב, כפי הנראה, מכוכבים . מכאן בא הביטוי כבכבמ לשמש ציון לאלים בתקבולת ל אלמ ובתקבולת ל שממ (כאשר משמעותו "אלוהויות")... על הערצת הכוכבים והיותם מושג נרדף ל אלמ מעידה עלילת דנאל ואקהת ".

כלומר, פתרון החידה הוא די פשוט: הן כותבי התנ"ך והן, כנראה, אריסטו, הכירו את המיתוס האוגריתי האלילי, שהפיח חיים בכוכבים והושפעו ממנו. זוהי גם כנראה המשמעות הראשונית של "עובדי כוכבים ומזלות", כלומר עובדי כוכבים ממש ולא רק כסימנים אסטרולוגיים. אבל כיצד תפישה אלילית זו מצאה את מקומה בכתבי הרמב"ם, שעשה כל שביכולתו לבער את האלילות – זאת נפלא מעיניי.