סיפור הפיל ומקבילותיו?

קוד: סיפור הפיל ומקבילותיו? בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

ישנו סיפור ידוע עם מוסר השכל גדול:

סיפור הפיל

    

         כתב: חורחה בוקאי, סופר ארגנטינאי.

                      

כשהייתי קטן, אהבתי מאוד את הקרקס.

במיוחד אהבתי את החיות, ומכל החיות אהבתי את הפיל.

במשך ההופעה הציג

היצור הענקי הזה הציג

את כישוריו.

 

בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור בשרשרת ליתד שהייתה נטועה באדמה.

היתד לא היתה אלא חתיכת עץ לא גדולה, ורק כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה.

 

למרות השרשרת הכבדה והחזקה היה ברור לי לחלוטין, שהחיה הזאת שיכולה לעקור עץ שלם מהשורש ללא קושי, יכולה בקלות רבה למשוך את היתד הקטנה מהאדמה ולברוח.

 

התעלומה היתה ברורה וגלויה לעין:

מה מחזיק אותו שמה?

כשהייתי בן חמש או שש, עדיין סמכתי על חכמתם של המבוגרים, שלשאלתי ענו, כי הפיל לא בורח משום שהוא פיל מאולף.

שאלתי את השאלה המתבקשת: אם הוא מאולף, אז למה צריך בכלל לקשור אותו?

לא זכור לי שקבלתי תשובה הגיונית.

 

עם הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד,

אך לפני כמה שנים פגשתי מישהו מספיק חכם, שידע את התשובה:

הפיל לא בורח כי הוא קשור ליתד דומה מאז שהיה צעיר מאוד."

 

עצמתי את עיניי ודמיינתי את הגור הקטן, רגע אחרי שנולד...

אני בטוח שאז הפילון דחף, משך, הזיע ועשה הכל להשתחרר, אבל לשווא!

היתד היתה חזקה ממנו.

אני מוכן להישבע שהפילון היה נרדם מותש מהמאמצים,

כדי לקום למחרת היום ולנסות להשתחרר, וכך גם ביום שאחרי ובזה שאחריו.

 

עד שהגיע היום, יום איום ונורא בחייו של הפילון,

שבו השלים עם חוסר האונים שלו ונכנע לגורלו.

 

 

מוסר השכל – לא לפילים בלבד!

הפיל הגדול והחזק הזה שאנחנו רואים בקרקס,

לא בורח – כי הוא מאמין שהוא לא יכול.

הוא זוכר את אי היכולת שלו, את תחושת חוסר האונים

שהפנים מעט אחרי שנולד.

 

הדבר הכי נורא הוא שאף פעם לא הטיל ספק של ממש בתכונה זו.

הוא אף פעם לא ניסה לבחון את כוחו מחדש...

http://www.migdalor.biz/55835/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%9C

 

ניסיתי למצוא לו מקבילה תנ"כית ולא מצאתי, רק עלה בדעתי התיאור של הלויתן שמנסים ללכוד עם חכה, אולי האזכור היחיד של אילוף בתנ"ך:

איוב מ:

כה   תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה;    וּבְחֶבֶל, תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ.
כו   הֲתָשִׂים אַגְמֹן בְּאַפּוֹ;    וּבְחוֹחַ, תִּקֹּב לֶחֱיוֹ.
כז   הֲיַרְבֶּה אֵלֶיךָ, תַּחֲנוּנִים;    אִם-יְדַבֵּר אֵלֶיךָ רַכּוֹת.
כח   הֲיִכְרֹת בְּרִית עִמָּךְ;    תִּקָּחֶנּוּ, לְעֶבֶד עוֹלָם.
כט   הַתְשַׂחֶק-בּוֹ, כַּצִּפּוֹר;    וְתִקְשְׁרֶנּוּ, לְנַעֲרוֹתֶיךָ.
ל   יִכְרוּ עָלָיו, חַבָּרִים;    יֶחֱצוּהוּ, בֵּין כְּנַעֲנִים.
לא   הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ;    וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ.
לב   שִׂים-עָלָיו כַּפֶּךָ;    זְכֹר מִלְחָמָה, אַל-תּוֹסַף.

 

אך את הלויתן אי אפשר ללכוד בעזרת חכה ואת הפיל כן אפשר ללכוד עם יתד.

 

אח"כ חשבתי שזה מזכיר את הגמרא על יצר הרע:

כדדריש ר' יהודה בר אילעי: לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצר הרע, ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נראה להם כהר גבוה, רשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכים והללו בוכים. צדיקים בוכים 'האיך יכולנו לכבוש את ההר הזה' - בוכים מהתרגשות. רשעים בוכים 'האיך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה'. ואף הקב"ה תמהה עמהם, שנאמר: 'כי יפלה בעיני שארית העם הזה אף בעיני יפלא' (זכריה ח, ו). אמר ר' אסי: יצר הרע בתחילה דומה כחוט של עכביש, ולבסוף דומה כעבותות העגלה, שנאמר: 'הוי מושכי העוון בחבלי שוא וכעבותות העגלה חטאה' (ישעיה ה, יח) ⁷ "

סוכה נב, א. הפסוקים מצותתים כפי שמובא במהר"ל, אבל במקור ישנם מספר שינויים.

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=108

 

אבל כאן דווקא לצדיקים יצר הרע נראה כהר גדול, כפי שהפיל מדמה בטעות את היתד.

נשארתי אם כך עם קווי דמיון אך לא עם זהות מוחלטת, כלומר יש חדש תחת השמש, כנראה. עם זאת, אשמח להערות אחרות שיאירו את עיניי.