איוב ורעיו על-פי הרמב"ם

קוד: רמב"ם על ספר איוב - הופר בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: חגי הופר

אל:

"כי לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב" (איוב, מב', 7).
הרמב"ם ב"מורה נבוכים", חלק, ג', פרק כג', דן באיוב, והוא מחלק בין תשובותיהם של שלושת הרעים ואליהוא ו'נותן בהם סימנים', על אף שנראה כי הם חוזרים זה על דברו של זה. הוא אומר:

"והיתה השקפת איוב בכך, כי דבר זה ראיה על שויון הצדיק והרשע לפניו יתעלה מתוך זלזול במין האדם והזנחתו", כמו שהוא אומר - אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, אם שוט ימית פתאום למסת נקיים ילעג" (איוב, ט', 22-23). ועוד - "ואחר כך בא לבאר שאין תקוה אחר המות, ולא נותר אלא שזו הזנחה". ועוד הוא אומר, כי לא נחה דעתם של חכמים מדברי איוב, אלא - "אבל אמרו יתעלה לאליפז כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב (איוב, מב', 7), אמרו חכמים בהתנצלות על כך, אין אדם נתפש על צערו", וכי הוא חזר בו מהשקפה זו. והשקפת אליפז - "והיא, שהוא אמר, שכל מה שחל באיוב היתה חלותו מפני שהוא ראוי לכך, לפי שהיו לו חטאים שנתחייב בהם כן, והוא אמרו לאיוב הלא רעתך רבה ואין קץ לעונותיך (שם, כב', 5)". והשקפת בלדד - "היא סברת הגמול, וכך אמר הוא לאיוב, כי היסורין הגדולים הללו אם אתה נקי ואין בך חטא הרי בגללם יגדל הגמול... והוא אמרו לאיוב אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך, והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד (שם, ח', 6-7)". והשקפת צופר הנעמתי - "היא השקפת מי שסובר כי הכל נוהג כפי הרצון המוחלט, ואין לחפש למעשיו סבה כלל... והוא אמרו לאיוב מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך, ויגד' לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה, החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא (שם, יא', 5-7)". וממשיך הרמב"ם - "והנה ההשקפה המיוחסת לאיוב נוטה להשקפה אריסטו, והשקפת אליפז נוטה להשקפת תורתנו, והשקפת בלדד נוטה לשטת ה'מעתזלה', והשקפת צופר נוטה לשטת ה'אשעריה', ואלה היו ההשקפות העתיקות בהשגחה", אותן סקר הרמב"ם קודם לכן. והוא ממשיך - השקפת אליהוא - "והענין אשר הוסיפו אליהוא ולא הזכירו אחד מהם, הוא אשר המשילו בהמלצת מלאך... אמר, אם יש עליו מלאך מליץ וגו' (שם, לג', 23)". ומוסיף - "וכך גם אליהוא נתעורר ממיני בעלי החיים, אמר מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו (שם, לה', 11), וביותר מה שהאריך באותה השיחה בתאור לויתן וגו'".

אם כך, לפי הרמב"ם "השקפת אליפז נוטה להשקפת תורתנו", והרי הדברים אומרים דרשני, שהרי אליפז ננזף לבסוף על-ידי אלוהים עם שני רעיו, כאמור.

נוכל אולי לומר, שהשקפה זו היא נכונה באופן כללי, אלא שמתוקף הנסיבות והיות איוב בתוך אפר - שתודעתו זו היא הדיבור הנכון של איוב, כותב הרמב"ם - היו צריכים לנהוג בו מנהג ידידים ולא עשו כך. אלא שהשקפה זו נראית כחורגת מפשט הכתובים. וגם אליהוא לא חרה אפו בהם על זאת, אלא על תוכן דבריהם. ואליהוא עצמו לא ננזף, אולי כי היה צעיר? אלא שלא נראה כך, אלא שדבריו דומים מאד לדבריו של האל עצמו, שאומר - איפה היית ביסדי ארץ, כלומר - שכוחו וגבורתו מלא עולם ואל לאדם הקטן לתהות אחר מעשיו, שזה המסר הכולל של ספר איוב, כפי שכותב הרמב"ם.

ועוד יש להעיר, שגם לפי שיטת הנצרות יש כאן בעיה, שכן הם מדגישים את הכתוב - "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" ועל כך בנויה כל התאולוגיה שלהם, אך בכך גם הם, כביכול או למעשה, כמו שלושת רעי איוב, שאומרים לו כי הוא חטא או כיוב'. ותירוץ לזה לשיטתם יכול להיות, שלאיוב היה טבע חוטא ככל אדם, כמו שכתוב - "ויצר לב האדם רע מנעוריו" ועוד כיוב', אלא שבתוך זה היה צדיק, כמו שגם כתוב על נח - "צדיק תמים בדורותיו" - וראה הפרשנויות השונות על זה, כמו - בדורו כן, אך לא ביחס לדורות אחרים. אך כפשוטו הוא תמים - שלם. או אולי יוכלו לטעון עוד הם, כי איוב קיבל את ישועתו השחמה קודם לכן? אולי.

וגם לשיטת האסלאם המצב קשה, כי הם אומרים, אף שאינני בקיא בגישתם, כי הכול מן אללה ונגזר מראש, אבל בכל אופן מתעוררת שאלת הצדק. וכן שתי הגישות הערביות שמזכיר הרמב"ם הן כגישות שני רעי איוב, שננזפים אף הם מהאל. ונותרה, כביכול או למעשה, רק שיטת אריסטו, שלא ננזפת.

אלא שהרמב"ם אומר, שלא על דבריו הראשונים האלה של איוב הוא לא ננזף, אלא על האחרונים. אם כך, נותרה רק גישת אליהוא ומענה ה' עצמו, שאין שיטה ידועה שדוגלת בהם. ורק כן יש את רעיון 'יסורים מאהבה', שידוע גם ליהדות, אולי המאוחרת יותר-? וכמו כן יכולות להיות הגישות האינדיבידואליות, שלא בדתות הממוסדות - וגם הוא מהמסר של ספר איוב. בחינת "מבשרי אחזה אלוה".