בין רדיפת כסף לרדיפת דעת

קוד: בין רדיפת כסף לרדיפת דעת בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

ספר משלי משבח את החכמה:

משלי פרק ב

א   בְּנִי, אִם-תִּקַּח אֲמָרָי;    וּמִצְו ‍ ֹתַי, תִּצְפֹּן אִתָּךְ.
ב   לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ;    תַּטֶּה לִבְּךָ, לַתְּבוּנָה.
ג   כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא;    לַתְּבוּנָה, תִּתֵּן קוֹלֶךָ.
ד   אִם-תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף;    וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה.
ה   אָז--תָּבִין, יִרְאַת יְהוָה;    וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא.

אך הנה מושווית כאן הבקשה אחר הדעת לבקשה אחר הכסף (שהרי אין עני אלא בדעת ועל כן גם אין עשיר אלא בדעת), שזו אנו יודעים אין לה קץ:

קהלת ה9: "אהב כסף לא ישבע כסף".

גם אוהב הדעת כנראה לא ישבע דעת.

וכן נאמר שהעושר זמני ולא קבוע:

משלי פרק כג

ד   אַל-תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר;    מִבִּינָתְךָ חֲדָל.

ה   התעוף (הֲתָעִיף) עֵינֶיךָ בּוֹ,    וְאֵינֶנּוּ:

כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה-לּוֹ כְנָפַיִם;    כְּנֶשֶׁר, ועיף (יָעוּף) הַשָּׁמָיִם.

אף כי יש גם דעת משביעה:

ישעיהו פרק נה

א הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, וַאֲשֶׁר אֵין-לוֹ כָּסֶף; לְכוּ שִׁבְרוּ, וֶאֱכֹלוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא-כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר, יַיִן וְחָלָב.  ב לָמָּה תִשְׁקְלוּ-כֶסֶף בְּלוֹא-לֶחֶם, וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה; שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ-טוֹב, וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם. 

וכן על המשיח נאמר:

ישעיהו נג11: "מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים ועונתם הוא יסבל" .

וכן נאמר בירמיהו פרק ט:

כב כֹּה אָמַר יְהוָה, אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר, בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר, בְּעָשְׁרוֹ.  כג כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי--כִּי אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:  כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-יְהוָה. 

כלומר, גם החוכמה היא דבר שאין להתהלל בו. אלא בהשכלת ה', או בפסוק למעלה ממשלי: ביראת ה'.

(אגב, אולי הסיבה לנאמר בירמיה מוסברת בפסוק אחר: "אל יתהלל חוגר כמפתח", שהרי כל אלה רק אמצעים  - ואמצעים מוגבלים וזמניים, שעשויים לחלוף - להשגת המטרה הגדולה יותר).