בעבר כתבתי ביחס לדברי אפלטון ב"החוקים", פרק ה', כי המוכיח צריך שיקיים בעצמו את דברי הטפתו, שישמש כדוגמא: תוכחת המוכיח מופיע בפסוק - משלי ט7:
"יסר לץ לקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו", שממנו דרשו חכמים – 'הפוסל במומו פוסל', ובאופן דומה בברית החדשה נאמר –
"טול קורה מבין עיניך" (מתי 7 5 ועוד) וכן בתלמוד אחר-כך.
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0219_2.html
כמובן שהפסיכולוגיה המקבילה לכך היא ההשלכה:
מתוך "אישיות: תיאוריה ומחקר" של האוניברסיטה הפתוחה, כרך א', עמ' 106-107:
"השלכה: במנגנון הגנה זה האני מסלק מתוכו רעיונות או רגשות המאיימים עליו, ומייחס אותם לבני-אדם אחרים. כל רעיון או רגש שאינם מתאימים לדימוי של האני על עצמו – כחיובי, כהומני וכדומה – מועבר אל אוביקט חיצוני. כך, לדוגמה, האדם העושה השלכה של רגשי תשוקה מינית מרגיש ש"כולם חושבים רק על מין", והאדם העושה השלכה של רגשי תוקפנות מרגיש שהסובבים אותו זוממים נגדו ומתנכלים לו, וזאת במקום להודות בתשוקותיו המיניות או ברגשי התוקפנות שלו עצמו. צורה קיצונית מאוד של השלכה אנו רואים במצבים קשים, שבהם האדם מדמיין שכל העולם פועל נגדו, כולל יצורים מן החלל החיצון, אמצעי התקשורת וכדומה".
כל זה כמובן ידוע. ואולם, צריך לומר כי לפסוק הנזכר יש פרשנות פשוטה יותר לפי הרישא שלו, כלומר שהמוכיח לרשע גורם לעצמו מום.