שנרבה באהבת חינם!

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

נתקלתי בסיפור הבא:

 

היה היה ילד קטן עם אופי רתחני, אבא שלו נתן לו שק עם מסמרים ואמר לו שבכל פעם שהוא מתפרץ וצועק על אנשים הוא חייב לתקוע מסמר בגדר שמקיפה את ביתם.

ביום הראשון, תקע הילד 37 מסמרים בגדר, אך במהלך השבועות הבאים ככל שלמד לשלוט בכעסו ירד מספר המסמרים שהוא תקע בגדר.

הוא למד שקל לו יותר לשלוט בכעסו מאשר לתקוע מסמרים בגדר.

 לבסוף, הגיע היום בו הילד לא התפרץ כלל והוא סיפר זאת לאביו, שאמר לו שמעכשיו בכל יום שחולף והוא לא התפרץ ושלט בכעסו הוא צריך לשלוף מסמר אחד מן הגדר.

הימים חלפו ולבסוף הגיע הילד לאביו ואמר לו שכל המסמרים נשלפו מן הגדר.

האב, אחז בידו של בנו לקח אותו החוצה אל הגדר, ואמר לו

... כל הכבוד בני על שלמדת לשלוט בכעסיך, אבל הסתכל נא על החורים שבגדר, הגדר כבר לעולם לא תהיה כמו שהיא הייתה בהתחלה. כשאתה אומר דברים מתוך כעס , הם משאירים צלקת בדיוק כמו החור שבגדר. אתה יכול לתקוע סכין בגבו של אדם ולמשוך אותה החוצה חזרה , אבל לא משנה כמה פעמים תתנצל הפצע עדיין יישאר שם.

 

כשקראתי את הסיפור חשבתי שהוא מאוד מייאש ומיד עלתה לי הסתייגות: הרי ניתן למלא את החורים בחומר. זה ברמה הפשוטה, וברמה המטאפורית מהו החומר הזה? אהבה!

וכן גם כתוב: משלי י12: "על כל פשעים תכסה אהבה".

אז לא שאין משהו נכון בסיפור הזה, הרי אם נכווים לוקח זמן להירפא וזה לא פשוט, אבל גם לא צריך להתייאש.

גם אם יש שבר ניתן תמיד לאחות אותו, ונראה לי שקראתי פעם שהאיחוי שלו אף חזק מהמצב המקורי, אף כי צריך לבדוק את זה. פעם כתבתי דברים דומים:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0101_19.html

לרגל תשעה באב לזכר (גם) בית שני שנחרב בשל שנאת חינם,

שנזכה לאהבת חינם!