אפלטון והתנ"ך בנוגע לשלמות

קוד: אפלטון והתנ"ך בנוגע לשלמות בתנ"ך

סוג: התאמה1

מאת: חגי הופר

אל: hoffer1 @ netvision.net.il

בספרו של אפלטון "מינון" הוא דן בשאלה - האם אפשר ללמוד כיצד להגיע לשלמות, לא לפני שהוא דן ארוכות בשאלה הבסיסית מהי בכלל שלמות. בהמשך הדברים הוא מביא כדוגמא לדעה והיפוכה בנוגע לשאלה זו - האם ניתן ללמד את השלמות או לא - את האלגיות של תיאוגניס.

מצד אחד כתוב שם:
"שב אל שולחן גבירים, אשר למו העוז והכוח;
רק עמהם התהלך, חן בעיניהם מצא.
כי מטובים דברי טעם תלמד ומהם תוסיף דעת;
אך בחברת פחותים גם חכם-לב יטומטם".

ומצד שני כתוב שם:
"לו רק היה בכוחנו בינה בלב-גבר לנטוע,"
- כי אז, אומר הוא, היכולים לעשות זאת -
"מה רב גמול פעלם, עושר בינתם מה עצום!".
וגם -
"אז מאדם משובח לא יצא בן מגונה,
כי-אם ציית לדברי תבונה; אך בכל לימודיך
איש מגונה לעולם לא תעשה משובח".

עתה, אותו דבר והיפוכו מופיע אף בתנ"ך:
מצד אחד -
משלי יג20: "הלוך את חכמים וחכם ורעה כסילים ירוע".
ומצד שני -
משלי כז22: "אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו" (למשל).

ומה התשובה לסתירה זו? אולי - ללמד דעת בצורה אקטיבית אי-אפשר או קשה, אך בצורה פסיבית, תוך כדי הסתופפות בצל חכמים ובחברתם וקבלת השפעה מהם - זה אפשרי וקל. אך האמנם אי-אפשר ללמד דעת? ומה עם - משלי כב17: "הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי", למשל? נראה שכל היהדות מבוססת על הדעה כי אפשר ללמד דעת, אם כי עדיין אין זה אומר שאפשר ללמד שלמות, כמתבקש. והרי גם זה מצוי ביהדות - שהנביאים קיבלו את השראתם ישירות מלמעלה ולא על-ידי לימוד, אם כי הרמב"ם אומר שהיו עוסקים כל ימיהם בהכנות ובלימוד. וזה גם קשור לשאלה - האם האדם נולד חכם או שהוא לומד זאת עם השנים, שהרמב"ם עונה אף לשאלה זו - שאדם נולד עם 'הכנה' לחכמה, אך הוא יכול ללמוד בכל מקרה רק שאולי הוא יתקשה בכך יותר. אפלטון, על כל פנים, מגיע למסקנה שהשלמות היא מתת-אל ואינה ניתנת ללימוד, אך נימוקו העיקרי לכך הוא אמפירי - שאין בנמצא מורים ותלמידים לכך - ובטענה זו יש, לדעתי, טעם-לפגם, שכן בימינו ניתן למצוא מורים ותלמידים כאלו, ואף בימיהם היו הסופיסטים, אלא שאפלטון פוטר אותם בלא דבר.