מרדף אמרים - לו המה

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

מרדף אמרים – לו המה

משלי יט:

ז    כָּל אֲחֵי-רָשׁ, שְׂנֵאֻהוּ--    אַף כִּי מְרֵעֵהוּ, רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ ;
מְרַדֵּף אֲמָרִים    לא- (לוֹ-) הֵמָּה .

 

רש"י מביא שלושה פירושים לסיומת הסתומה של הפסוק. השניים הראשונים לפי הכתיב "לא המה", במובן של הבל וריק, דבר שלא מתקיים:

מרדף אמרים לא המה - אומר פלוני ופלוני קרובי ופלוני ופלוני מרעי והכל דברי הבל, ויש לפותרו במי שהוא רש בתורה ובמעשים טובים

מרדף אמרים לא המה - מחזר להורות הלכה ולאו בידו, והמדרש פותרו ביוסף שהיה מוציא על אחיו דבה ואמר לאביו שהן חשודין על אבר מן החי לכך שנאוהו ונקרא רש לפי שהיה מוציא דבת שקר עליהם

 

ואילו השלישי לפי הקרי "לו המה", כלומר להנאתו ותועלתו, אף שגם כאן הוא מפרש זאת לשלילה:

ומחזר אחר אמרים לא המה - לו קרינן ומרדף אמרים להנאתו ולענין יוסף לו המה, כי עליו חזרו דבתו הוא היה אומר שהיו אוכלים אבר מן החי והכתוב מעיד עליהם אפילו בשעת הקלקלה היו שוחטין שעיר עזים שנאמר וישחטו שעיר עזים (שם לו) הוא אמר שהיו מזלזלין בבני השפחות לכך לעבד נמכר יוסף, הוא אמר שהיו נותנים עיניהם בבנות הארץ אמר הקב"ה חייך שאני מגרה בך את הדוב לכך ותשא אשת אדוניו וגו' (שם לט) (בב"ר )

 

ומצודת דוד מאחד את שתי המשמעויות:

מרדף - אף כי ירדף אמרים להשתעשע עמהם בדברים בעלמא לא ישמעו לו והמה לו לעצמו הואיל ואין שומע להם

 

"דעת מקרא" – בפירוש מצוין בעיניי - אומר שיתכן ואלה דברי מרעי הרש, שאומרים שהוא רודף "אחרי אמרים ריקים = בטלים, או אמרי גוזמא וכיוצא באלה", ומוסיף: "לפי הכתיב 'לא' – דברים אלה לא כלום המה; ולפי הקרי 'לו' – דברים אלה מיוחדים לו בלבד, ולאחרים אין עניין בהם". ומוסיף גם פירוש כאילו הרש רודף ומחזר אחרי רעיו, והם לא יועילו לו (ע"פ המאירי [1] ).

זהו פירוש מצוין, בין היתר, משום שאנו מכירים את הטיפוס הזה – שראשו בעננים, אבל הרגליים לא על הקרקע, שהוגה ברעיונות פילוסופיים נעלים, אך מזניח בכך את פרנסתו, שדואג לרוח ולא לחומר, או כמו שאומרים: "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול". [2] אבל הפירוש גם בעייתי, שהרי התנ"ך בכללו וספר משלי בפרט תומכים ומעודדים הרחבת השכלה תיאורטית, כלומר – לימוד תורה, ואף בנקל נוכל להבין את המילה "אמרים" במשמעות זו של לימוד תורה. אם כך כיצד ניתן לומר לאדם לא לרדוף אמרים, לא להגות במושכלות?

 

והנה, קאסוטו, המפרש בדרך אחרת – שהרש רודף אחרי הבטחות רעיו, וקרוב לו גם גורדון – מוסיף, כי זהו פסוק יחיד בן שלוש צלעות בחלק זה של הספר.

לדעתי, אפשר שזהו המפתח להבנת סוף הפסוק – שהרי הוא פסוק נפרד שנתחבר לכאן, ובעיקרו הוא: "מרדף אמרים – לו המה".

יש לציין, כי חוקרים העלו שפסוקי משלי היו כנראה במקורם בני צלע אחת. יתכן גם שהייתה לו צלע נוספת ונשמטה.

כן יש לציין את הקשר לפסוק הבא: "ח  קֹנֶה-לֵּב, אֹהֵב נַפְשׁוֹ;    שֹׁמֵר תְּבוּנָה, לִמְצֹא-טוֹב".

קונה לב=קונה חוכמה, כמו במקביל שומר תבונה; אוהב נפשו, במובן שגומל לנפשו חסד, עושה טוב לעצמו.

וכך גם בפסוק שלנו – מי שרודף אמרים = שמשתדל למצוא חוכמה, יהיו לו אמרים אלה, כלומר הוא תרם לעצמו. כמו בפסוקים מקבילים:

משלי ט12 : " אם חכמת   חכמת לך ולצת לבדך תשא "

משלי ה17 : " יהיו לך לבדך   ואין לזרים   אתך " .

משלי כז18 : " נצר תאנה   יאכל פריה".

משלי יח21 : " מות וחיים   ביד לשון ואהביה יאכל פריה " .

ועוד.