מתי לומר נבואה ומתי לא

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

הסתירה-כביכול בפסוקים הבאים ידועה:
משלי כו4: "אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה"
משלי כו5: "ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו"

כאן איני בא ליישבה אלא רק להצביע על כך שהיא משתקפת אף ביחס הנביא:
בדרך כלל על הנביא לנבא למרות שלא ישמעו לו ואף ילחמו נגדו (וחז"ל אומרים שנביא הכובש נבואתו חייב מיתה):
ירמיהו א:
יז וְאַתָּה, תֶּאְזֹר מָתְנֶיךָ, וְקַמְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ; אַל-תֵּחַת, מִפְּנֵיהֶם--פֶּן-אֲחִתְּךָ, לִפְנֵיהֶם. יח וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם, לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת--עַל-כָּל-הָאָרֶץ: לְמַלְכֵי יְהוּדָה לְשָׂרֶיהָ, לְכֹהֲנֶיהָ וּלְעַם הָאָרֶץ. יט וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ, וְלֹא-יוּכְלוּ לָךְ: כִּי-אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם-יְהוָה, לְהַצִּילֶךָ.
ירמיהו ז:
27 ודברת אליהם את-כל-הדברים האלה ולא ישמעו אליך וקראת אליהם ולא יענוכה. 28 ואמרת אליהם זה הגוי אשר לוא-שמעו בקול יהוה אלהיו ולא לקחו מוסר אבדה האמונה ונכרתה מפיהם.

אך לעיתים נראה שאין כל טעם בנבואה שבזים לה:
ישעיהו ב9: "וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם".
מיכה פרק ב, פסוק ו:
אַל-תַּטִּפוּ, יַטִּיפוּן; לֹא-יַטִּפוּ לָאֵלֶּה, לֹא יִסַּג כְּלִמּוֹת.
רש"י:
אל תטיפו יטיפון - אל תנבאו להוכיחם לכם הנביאים אני אומר אשר תטיפו תמיד
לא יסג כלמות - פן ישיגון אתכם כלימות מאתם כענין שנאמר (משלי ט) אל תוכח לץ, כל טיף לשון נבואה כמו (עמוס ז) ולא תטיף על בית ישחק, (יחזקאל כא) והטף אל דרום

לי נראה שהדברים יכולים לשמש כלקח גם לימינו: כשאתה מתווכח עם מישהו והוא יורד נמוך, אל תרד איתו לרמה הנמוכה שלו ותספוג עלבונות, אל תען כסיל כאוולתו, לא יסג כלימות, אלא אמור לו את גישתך בענייניות וזה עניינו אם יקבלה או לא, כלומר ענה לו כנגד אוולתו, היה כעמוד ברזל.