קוד: החרדה מכשילה בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: חגי הופר
אל: hoffer1 @ netvision.net.il
מצודת דוד
חרדת אדם - החרדה שהאדם חרד בבוא עליו מקרה רע הוא יוסיף לו עוד מוקש על כי לבו בל עמו קרוב הוא להיות נכשל בדבר קל אבל הבוטח בה' ולא יחרד ביותר הנה יתחזק אף מהמקרה אשר הדביקתהו מאז.
לי נוח השני בפירושי רש"י, שמשלבו מצודת דוד בפירושו, הווה אומר - החרדה שמרגיש האדם היא בעצמה מכשילה אותו, מהווה לו מוקש. אכן, בניגוד לצו הפסיכולוגיה המודרנית, אני חושב שדעת המקרא היא דווקא כן להדחיק, או יותר מדויק - לא לתת לרגשות השליליים להשתלט עליך, אלא לגבור עליהם במחשבות חיוביים ובבטחון עצמי, או בטחון בה'. ואכן גם בעיה יש פה, כי לעיתים דווקא המחשבות השליליות הן שגוברות באדם, זוהי הנפילה. וגם את זה נלקח בחשבון, שהרי כתוב - משלי כד16: "כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה", או יותר עומד בניגודיות מול הצדיק זה המתואר הפסוק - משלי כט1: "איש תוכחות מקשה ערף פתע ישבר ואין מרפא".
צא ולמד, הדבר הנכון לעשותו, כפי שהמקרא ממליץ בפעמים רבות, הוא לא לפחד כלל. למרות שגם כלל זה מאוזן כדרך המקרא והחכמה בכלל - משלי כח14: "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה".
באותו אופן יש שני פירושים מנוגדים לפסוק - משלי יב25: "דאגה בלב איש ישחנה ודבר טוב ישמחנה". אחד אומר - ישיחנה לחברו, אך זהו דרך, בעוד השני אומר כדרך הפשט - ישחחנה, יבטלה. וזו גם עצת החלק השני של הפסוק - דבר טוב ישמחנה, את הדאגה. כלומר, שוב - חשוב חיובי ומזה יגרר המצב החיובי - זה המצב העדיף. כמו שגם כתוב - נחמיה ח10: "ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם", וכן הוא אומר - תהלים קלט24: "וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם". אך אם הדאגות גוברות עליך אל תמהר להבהל, אלא קבל גם זאת ודע כי גם מכך תהיה לך תקומה, אם הולך אתה בדרך ובהנחיית ה'.
ורק עוד הבהרה - אין הכוונה שאין להשיח על דאגות החיים חלילה, אלא יש דאגות דמיוניות שהן עניין שבתחושה בלבד ועליהן אני חושב שהכתוב אומר שיש לנסות ולהתגבר.