קוד: אפלטון והתנ"ך: לדעת שאינך יודע בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל:
ב"אפולוגיה" של אפלטון, הוא נאומי סוקרטאס לפני בית הדין ששפט אותו, לפני ואחרי פסק הדין, ממצה סוקרטאס את השקפת עולמו כשהוא אומר, שבעוד אחרים נראה להם שהם יודעים בעוד אינם יודעים - הוא יודע שאינו יודע. נראה לי שהכתובת הזו חקוקה על הרצפה בכניסה לאוניברסיטת תל-אביב. זאת היא הענווה וידיעת עצמך האמיתית על גבולותיך האנושיים.
באותו אופן מדבר אגור בן יקה בפסוקים המצוטטים למעלה. ומעניין לראות שלמרות הצהרתו הפותחת הזו הוא אומר דברי חכמה רבים מיד אחר-כך. ללמדך שהענווה אינה אומרת, כמובן, פחיתות-ערך.
באופן דומה מופיע הביטוי "אין חקר", לרוב ביחס לה':
ישעיהו מ28: "הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו"
תהלים קמה3: "גדול ה' ומהלל מאד ולגדלתו אין חקר"
איוב ה9: "עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד אין מספר"
איוב ט10: "עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר"
משלי כה3: "שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר".
ובקהלת בעיקר אנו מוצאים ביטוי נוסף - "מי יודע":
קהלת ב19: "ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם זה הבל"
קהלת ג21: "מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ"
קהלת ו12: "כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו תחת השמש"
קהלת ח1: "מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישנא".