קוד: המבנה של משלי י-כד בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: מטמוניות למשפחות סופרים
אל:
בס"ד
רְאֵה זֶה חָדָשׁ
נסיון להתחקות אחרי המבנה הצורני של הספר משלי-שלמה (י-כד)
מבוא
חז"ל אמרו (זוהר חלק ב' דף קס"א): "הסתכל באורייתא וברא עלמא".
התנ"ך מצטיין בהרמוניה, בתאימות בשילוב בקצביות בסדר,
גם העולם הגדול והקטן (אדם) מאופיין בכך,
מכאן ההנאה והעונג שרוח האדם מפיקה ממגע עם סודות התורה והבריאה.
חמישה עשר פרקים שכתב שלמה המלך תחת הכותרת "משלי שלמה" [1] מהווים חריגה צורמת להרמוניה של ההויה, שולט בהם (לכאורה) הכאוס המכעיס המרגיז והעקר, גן מבוכה מביך, שכל הנכנס אליו איננו מוצא את דרכו, ורוח האדם משוטטת רצוא ושוב ואין תוחלת.
האם חכמתו של החכם מכל אדם הולידה אוסף פתגמים שאין קשר ביניהם?
האם סדר הפסוקים הוא אקראי, עד שכל לומד עסוק בליקוט פסוקים לפי נושא (פסוקי לץ עצל מלך וכד') כאילו שהמחבר לא יכול היה לעשות זאת בעצמו...
חשבתי לעצמי, שאם אמצא סדר ומבנה חיצוני בספר משלי שלמה, הרי יהיה בכך סימן ואות שיש סדר גם בתוכן ובמהות, והעמימות הכאוסית מכסה למעשה על סדר הרמוני, כמו בכל התנ"ך. יגעתי ומצאתי (לעצמי) והרי הוא לפניכם בקיצור ומיצוי, השומע ישמע והחדל יחדל.
כללים.
הפסוקים הם לבנות היסוד של בניין-הספר, כל פסוק מורכב משתי פסוקיות.
הפסוקים ארוזים בקבוצות שקראתי להם "תתי-פיסקאות", שאגודים ב"פיסקאות", שבונים "פרקים" [2] שמתחברים ל"אסופות", שנקשרים ל"ספר".
מה"פרק" ולמעלה – הם יחידות ה"מקרו"
מה"פרק" ולמטה – הם יחידות ה"מיקרו".
את הגבולות של היחידות חיפשתי עפ"י חמישה כללים, כל כלל בפני עצמו לא בהכרח יוצר קבוצה חד משמעית, אבל כולם (או חלקם) ביחד, כן.
כלל 1 – סיים במה שפתח [3]
מילה או קבוצת מילים שכתובה בהתחלה ובסוף של כל יחידה
כלל 2 – הכמות המספרית של פסוקים ביחידה
מספרי הפסוקים של הקבוצות ביחידה שמאגדת אותם, הם (ברוב המקרים) מספרים סימטריים.
כלל 3 - אפיון הפסוקיות.
שתי הפסוקיות של הפסוק יכולות להיות ניגודיות או משלימות, מארבעה סוגים: שבח, גנאי, סתמי, מעורב [4]. אפשר לסמן את הגבולות של תתי הפיסקא והפיסקא ע"י מבנה הרמוני שנוצר ע"י אפיון הפסוקיות.
כלל 4 – שכיחות מילה ביחידות המקרו [5]
היחידות נבדלות זו מזו בשכיחות גבוהה של מילים יחודיות להם.
כלל 5 – צורת ההשמה של היחידות זו על גבי זו (ר' בסוף המאמר).
הקבוצות ביחידה שמאגדת אותם, מסודרים במבנה של "אריח על גבי לבנה" [6], ויש סדר הרמוני בראיית המבנים הכללית (במבנה של יחידת העל-על)
אדגים את חמשת הכללים ביחס לאסופה הראשונה במשלי שלמה שכוללת ארבעה פרקים י-יג, החל מיחידות היסוד ליחידות העל.
פרק י.
הערה: בגלל הרצון לפשט ולקצר לא אתייחס ליחידות של תתי-פיסקא, מי שמעוניין יכול למצוא את הגבולות שלהם במילים המודגשות באותיות מעובות.
פיסקא ראשונה:
תת-פיסקא אא) מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ |
|
|
|
תת-פיסקא בב) לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת ג) לֹא יַרְעִיב י-הוה נֶפֶשׁ צַדִּיק וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף ד) רָאשׁ עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה וְיַד חָרוּצִים תַּ עֲשִׁיר |
תת-פיסקא גה) אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ |
|
כלל 1. הפיסקא מתחילה ומסתיימת במילה "בן", פעמיים
כלל 2. חלוקה סימטרית של מספר הפסוקים בתתי-הפיסקא: 1 3 1
פיסקא שניה:
תת-פיסקא או) בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס ז) זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב |
|
|
|
תת-פיסקא בח) חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט ט) הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ י) קֹרֵץ עַיִן יִתֵּן עַצָּבֶת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט |
תת-פיסקא גיא) מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס יב) שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה |
|
כלל 1. הפיסקא מתחילה ומסתיימת במשפט: "צדיק ופי רשעים יכסה חמס"
כלל 2. חלוקה סימטרית של מספר הפסוקים בתתי-הפיסקא: 2 3 2
פיסקא שלישית:
תת-פיסקא איג) בְּשִׂפְתֵי נָב וֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב יד) חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה טו) הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ מְחִתַּת דַּלִּים רֵישָׁם |
|
|
|
תת-פיסקא בטז) פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת יז) אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר וְעוֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה |
תת-פיסקא ג(יח) מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל (יט) בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע וְחוֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל (כ) כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט (כא) שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ |
|
כלל 1. הפיסקא מתחילה ומסתיימת במילים: בשפתי..חסר לב..אויל / שפתי..ואוילים בחסר לב
כלל 2. חלוקה סימטרית של מספר הפסוקים בתתי-הפיסקא (לא לפי הסדר): 2 3 4
פיסקא רביעית:
תת-פיסקא אכב) בִּרְכַּת י-הוה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ כג) כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה וְחָכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה כד) מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּו וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן כה) כַּ עֲבוֹר סוּפָ ה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם |
|
|
|
תת-פיסקא ב כו) כַּ חֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו כז) יִרְאַת י-הוה תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה |
|
תת-פיסקא ג כח) תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה וְתִקְוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד כט) מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ י-הוה וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן ל) צַדִּיק לְעוֹלָם בַּל יִמּוֹט וּרְשָׁעִים לֹא יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ לא) פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת לב) שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת |
|
כלל 1. הפיסקא מתחילה ומסתיימת במילים: וחכמה..תבונה / ינוב חכמה
כלל 2. חלוקה סימטרית (חלקית) של מספר הפסוקים בתתי-הפיסקא: 4 2 5
פרק י:
|
פיסקא ראשונה א) מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ ב) לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת ג) לֹא יַרְעִיב י-הוה נֶפֶשׁ צַדִּיק וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף ד) רָאשׁ עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר ה) אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ | |
|
פיסקא שניה ו) בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס ז) זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב ח) חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט ט) הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ י) קֹרֵץ עַיִן יִתֵּן עַצָּבֶת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט יא) מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס יב) שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה |
פיסקא שלישית יג) בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב יד) חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה טו) הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ מְחִתַּת דַּלִּים רֵישָׁם טז) פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת יז) אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר וְעוֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה יח) מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל יט) בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע וְחוֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל כ) כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט כא) שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ |
|
פיסקא רביעית כב) בִּרְכַּת י-הוה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ כג) כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה וְחָכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה כד) מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן כה) כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם כו) כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו כז) יִרְאַת י-הוה תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה כח) תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה וְתִקְוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד כט) מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ י-הוה וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן ל) צַדִּיק לְעוֹלָם בַּל יִמּוֹט וּרְשָׁעִים לֹא יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ לא) פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת לב) שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת | |
כלל 1. הפרק מתחיל ומסתיים במילים: בן חכם ישמח / שמחה..ינוב חכמה
כלל 2. חלוקה סימטרית של מספר הפסוקים בפיסקאות – 5 7 9 11 (כל פיסקא גדולה מקודמתה ב-2 פסוקים)
כלל 2. בהיבט משלים (סימטריה בין הפיסקאות עפ"י מספר הפסוקים בתתי-הפיסקא)
פיסקא 1) 1 3 1
פיסקא 2) 2 3 2
פיסקא 3) 3 2 4
פיסקא 4) 4 2 5
כלל 3 - אפיון הפסוקיות.
סרגל צבעים
|
שבח/גנאי |
גנאי/שבח |
שבח/שבח |
גנאי/גנאי |
סתמי |
מעורב |
סרגל איפיון
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י |
יא |
יב |
יג |
יד |
טו |
טז |
יז |
יח |
יט |
כ |
כא |
כב |
כג |
כד |
כה |
כו |
כז |
כח |
כט |
ל |
לא |
לב |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
1 |
2 |
3 |
1 |
2 |
3 |
1 |
2 |
3 |
1 |
2 |
3 | ||||||||||||||||||||
|
פיסקא 1 |
פיסקא 2 |
פיסקא 3 |
פיסקא 4 | ||||||||||||||||||||||||||||
|
פרק י | |||||||||||||||||||||||||||||||
פיסקא 1: הגבולות של הפיסקא ותתי הפיסקא מוגדרים – מסורג בדיוק.
פיסקא 2: כל הפסוקים הם מסוג שבח/גנאי, הפסוקים האחרונים בכל ת"פ נבדלים: ת"פ 1 שבח/גנאי ת"פ 2 גנאי/גנאי, ת"פ 3 גנאי/שבח
פיסקא 3: ת"פ 1 מתחיל ב-2 פסוקי שבח/גנאי. ת"פ 2 כולו 2 פסוקי שבח/גנאי. ת"פ 3 מסתיים ב-2 פסוקי שבח/גנאי.
פיסקא 4: ת"פ 1 מתחיל בשבח/שבח וכל שאר הפסוקים גנאי/שבח. ת"פ 2 היפוכו מקודמו, מתחיל בגנאי/גנאי ואחריו שבח/גנאי. ת"פ 3 כולו שבח/גנאי.
כלל 4. (ר' טבלת השוואה בסוף המאמר)
1. המילה צדיק / צדיקים כתובה 13 פעמים (יחודי לפרק זה מכל פרקי הספר)
2. המילה רשע / רשעים כתובה 11 פעמים (כנ"ל)
3. המילה צדיק בפסוקית הראשונה ורשעים בפסוקית השניה כתובה 7 פעמים (כנ"ל)
4. המילה צדיק (בלשון יחיד) כתובה 11 פעמים, שהוא המספר הרב ביותר בפרקי הספר.
פרק יא
הערה: מכאן ואילך אסתפק במילות סיכום ללא הטכסט.
פיסקא ראשונה (ג-יז):
כלל 1. הפיסקא מתחילה ומסתיימת במילים: יפל רשע (ה) / יפל עם (יד)
כלל 2. חלוקה סימטרית של מספר הפסוקים בתתי-הפיסקא: 4 5 6
פיסקא שניה (יח-לא):
כלל 1. הפיסקא מתחילה ומסתיימת במילים: רשע..לחיים / חיים..רשע
כלל 2. חלוקה סימטרית של מספר הפסוקים בתתי-הפיסקא: 4 (1)5 4
פרק יא:
כלל 1. הפרק מתחיל ומסתיים במילים: שלמה..חכמה / לחכם..חכם..ישלם
כלל 2. חלוקה סימטרית של מספר הפסוקים בפיסקאות: (2) 15 14
כלל 2. בהיבט משלים (סימטריה בין הפיסקאות עפ"י מספר הפסוקים בתתי-הפיסקא)
פיסקא 1) 4 5 6
פיסקא 2) 4 5 4
כלל 3 - אפיון הפסוקיות.
סרגל צבעים
|
שבח/גנאי |
גנאי/שבח |
שבח/שבח |
גנאי/גנאי |
סתמי - ס |
מעורב – מ |
סרגל איפיון
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י |
יא |
יב |
יג |
יד |
טו |
טז |
יז |
יח |
יט |
כ |
כא |
כב |
כג |
כד |
כה |
כו |
כז |
כח |
כט |
ל |
לא |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מ |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פ"פ |
1 |
2 |
3 |
1 |
2 |
3 | ||||||||||||||||||||||||
|
|
פיסקא 1 |
פיסקא 2 | ||||||||||||||||||||||||||||
|
פרק יא | ||||||||||||||||||||||||||||||
פסוקי פתיחה: שניהם מסוג גנאי/שבח
פיסקא 1: שלושת תתי הפיסקא מסתיימים בשני פסוקי שבח/גנאי.
פיסקא 2: שלושת תתי הפיסקא מסורגים בשלושה סוגים: שבח/גנאי, גנאי/שבח, שבח/שבח
כלל 4. (ר' טבלת השוואה בסוף המאמר)
1. המילה צדיק / צדיקים כתובה 8 פעמים, וכן המילה רשע / רשעים
2. המילה רשע (לשון יחיד) כתובה 5 פעמים, שהוא המספר הרב ביותר בפרקי הספר.
פרק יב
פיסקא ראשונה (ג-יד):
כלל 1. הפיסקא מתחילה ומסתיימת במילים: אדם ברשע ושרש צדיקים / רשע..ושרש צדיקים..אדם
כלל 2. חלוקה סימטרית של מספר הפסוקים בתתי-הפיסקא: 5 4 3
פיסקא שניה (טו-כח):
כלל 1. הפיסקא מתחילה ומסתיימת במילים: דרך / ודרך..ודרך
כלל 2. חלוקה סימטרית של מספר הפסוקים בתתי-הפיסקא: 2 6 6
פרק יב
כלל 1. מתחיל ומסתיים במילים: דעת..טוב..ואיש / דעת..איש..טוב
כלל 2. חלוקה סימטרית של מספר הפסוקים: 14 (12 ועוד 2 פסוקי פתיחה) 14
כלל 2. בהיבט משלים (סימטריה בין הפיסקאות עפ"י מספר הפסוקים בתתי-הפיסקא) אין סימטריה
פיסקא 1) 5 4 3
פיסקא 2) 2 6 6
כלל 3 - אפיון הפסוקיות.
סרגל צבעים
|
שבח/גנאי |
גנאי/שבח |
שבח/שבח |
גנאי/גנאי |
סתמי - ס |
מעורב – מ |
סרגל איפיון
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י |
יא |
יב |
יג |
יד |
טו |
טז |
יז |
יח |
יט |
כ |
כא |
כב |
כג |
כד |
כה |
כו |
כז |
כח |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מ |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פ"פ |
1 |
2 |
3 |
1 |
2 |
3 | |||||||||||||||||||||
|
|
פיסקא 1 |
פיסקא 2 | |||||||||||||||||||||||||
|
פרק יב | |||||||||||||||||||||||||||
פסוקי פתיחה: שניהם מסוג שבח/גנאי (הפוך מהפרק הקודם)
פיסקא 1: ת"פ 1 מסורג. ת"פ 2 אחיד. ת"פ 3 מתחיל בשני פסוקי גנאי/שבח, כמו הסיום של ת"פ 1
פיסקא 2: ת"פ 1 אחיד. ת"פ 2 מסורג בדיוק! ת"פ 3 מסורג (במקצת)
כלל 4. (ר' טבלת השוואה בסוף המאמר)
1. המילה רשע / רשעים כתובה 8 פעמים, והמילה צדיק / צדיקים 7 פעמים
2. המילים אדם איש כתובות 8 פעמים (4 4), וכן טוב רע.
3. המילים מרמה רמיה שקר/שקרים כתובות 8 פעמים (3 2 3)
פרק יג
פיסקא ראשונה (א-ח):
כלל 1. הפיסקא מתחילה ומסתיימת במילים: ולץ לא שמע גערה..איש..ונפש / נפש איש..ורש לא שמע גערה.
כלל 2. חלוקה סימטרית של מספר הפסוקים בתתי-הפיסקא: 4 4
פיסקא שניה (ט-יח):
כלל 1. הפיסקא מתחילה ומסתיימת במילים: רשעים..יתן / יתן..רשע
כלל 2. חלוקה (סימטרית) של מספר הפסוקים בתתי-הפיסקא: 6 4
פיסקא שלישית (יט-כה):
כלל 1. הפיסקא מתחילה ומסתיימת במילים: לנפש..סור / מוסר..נפשו..תחסר
כלל 2. חלוקה סימטרית של מספר הפסוקים בתתי-הפיסקא: 4 3
פרק יג
כלל 1. הפרק מתחיל ומסתיים במילים: בן..מוסר..יאכל טוב ונפש / טוב טוב..בני בנים..אכל.. בנו..מוסר..אכל..נפשו
כלל 2. חלוקה סימטרית של מספר הפסוקים: 8 10 7
כלל 2. בהיבט משלים (סימטריה בין הפיסקאות עפ"י מספר הפסוקים בתתי-הפיסקא)
פיסקא 1) 4 4
פיסקא 2) 6 4
פיסקא 3) 4 3
כלל 3 - אפיון הפסוקיות.
סרגל צבעים
|
שבח/גנאי |
גנאי/שבח |
שבח/שבח |
גנאי/גנאי |
סתמי - ס |
מעורב – מ |
סרגל איפיון
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י |
יא |
יב |
יג |
יד |
טו |
טז |
יז |
יח |
יט |
כ |
כא |
כב |
כג |
כד |
כה |
|
|
|
|
|
|
|
|
מ |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מ |
מ |
מ |
|
1 |
2 |
1 |
2 |
1 |
2 | |||||||||||||||||||
|
פיסקא 1 |
פיסקא 2 |
פיסקא 3 | ||||||||||||||||||||||
|
פרק יג | ||||||||||||||||||||||||
פיסקא 1: בשני תתי הפיסקא יש שלושה פסוקים שפותחים בשבח, ופסוק אחד שפותח בגנאי.
פיסקא 2: בת"פ 1 פסוקי הקצוות פותחים בשבח ופסוקי התווך בגנאי. ת"פ 2 מסורג בדיוק
פיסקא 3: כל פסוקי שני תתי הפיסקא פותחים בשבח, רק פסוק אחד בשניהם פותח בגנאי
כלל 4. (ר' טבלת השוואה בסוף המאמר)
1. המילה נפש כתובה 7 פעמים.
2. המילים רש מוסר כתובים 7 פעמים (3 4), וכן טוב רע (4 3)
3. מכל פרקי הספר, רק בפרק זה לא כתוב שם הויה.
אסופה ראשונה פרקים י-יג
כלל 1. האסופה מתחילה ומסתיימת:
1) (י א) מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ:
(יג א) בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה:
2) (י א) מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ:
(ה) אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ:
(יג א) בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה:
(כב) טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא:
(כד) חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר:
כלל 2. חלוקה סימטרית של מספר הפסוקים בפרקים: 32 31 28 25 (ההפרש בין שלושת הפרקים האחרונים הוא 3)
כלל 2. בהיבט משלים (סימטריה בין הפרקים עפ"י מספר הפסוקים בפיסקאות)
פרק י) 5 7 9 11
פרק יא) (2) 15 14
פרק יב) (2) 12 14
פרק יג) 8 10 7
כלל 4. (ר' טבלת השוואה בסוף המאמר)
1. צדיק / צדיקים כתובה 34 פעמים, והמילה רשע / רשעים 31 פעמים.
2. לב, לא, 13 פעמים
3. המילים נפש, פי, כתובים בכל פרק מפרקי האסופה, 12 פעמים.
4. חכם/ים 10 פעמים
5. המילים צדקה, חיים, כתובים בכל פרק מפרקי האסופה, 8 פעמים.
6. ש.ל.מ. מ.ש.ל. בכל אחד מפרקי האסופה, 2 פעמים ס"ה 8 פעמים (רמז לשם הספר ומחברו)
סכימה מסכמת של התבניות "אריח על גבי לבנה" (כלל5) [7]
פרק י'
|
פיסקא ראשונה |
|
פיסקא שניה |
|
פיסקא שלישית |
|
פיסקא רביעית | ||||
|
ת"פ 1 |
|
ת"פ 1 |
|
ת"פ 1 |
|
ת"פ 1 |
| |||
|
|
ת"פ 2 |
|
ת"פ 2 |
|
ת"פ 2 |
|
ת"פ 2 | |||
|
ת"פ 3 |
|
ת"פ 3 |
|
ת"פ 3 |
|
ת"פ 3 |
| |||
תבנית אחידה של תתי-פיסקא בכל הפיסקאות של הפרק.
פרק יא
|
פיסקא ראשונה |
|
פיסקא שניה | ||||
|
ת"פ 1 |
ת"פ 2 |
ת"פ 1 |
| |||
|
|
ת"פ 3 |
|
|
ת"פ 2 | ||
|
|
|
ת"פ 3 |
| |||
התבנית של הפיסקא הראשונה מקבילה והפוכה לתבנית של הפיסקא השניה בפרק הבא (יב)
התבנית של הפיסקא השניה תואמת לתבנית של הפיסקא הראשונה בפרק הבא (יב)
פרק יב
|
פיסקא ראשונה |
|
פיסקא שניה | ||||
|
ת"פ 1 |
|
|
פתיחה |
| ||
|
|
ת"פ 2 |
ת"פ 1 |
ת"פ 2 | |||
|
ת"פ 3 |
|
|
| |||
ר' בהערות לפרק הקודם (יא).
פרק יג
|
פיסקא ראשונה |
|
פיסקא שניה |
|
פיסקא שלישית | |||
|
ת"פ 1 |
ת"פ 2 |
ת"פ 1 |
ת"פ 2 |
ת"פ 1 |
ת"פ 2 | ||
|
|
|
|
|
|
| ||
|
|
|
|
|
|
| ||
תבנית אחידה של תתי-פיסקא בכל הפיסקאות של הפרק.
אסופה ראשונה י-יג
|
פרק י |
|
פרק יא |
|
פרק יב |
|
פרק יג | ||||||||||
|
|
פיסקא 1 |
|
|
פתיחה |
|
|
פתיחה |
|
פיסקא 1 |
| ||||||
|
פיסקא 2 |
פיסקא 3 |
פיסקא 1 |
פיסקא 2 |
פיסקא 1 |
פיסקא 2 |
|
פיסקא 2 | |||||||||
|
|
פיסקא 4 |
|
|
|
|
|
פיסקא 3 |
| ||||||||
תבנית אחידה לשני הפרקים האמצעיים (יא-יב).
ספר משלי שלמה י-כד
|
אסופה ראשונה |
|
אסופה שניה |
|
אסופה שלישית |
|
אסופה רביעית | |||
|
|
פרק י |
|
|
|
| ||||
|
פרק יא |
פרק יב | ||||||||
|
|
פרק יג |
| |||||||
טבלת השוואה (כלל 4)
|
|
י |
יא |
יב |
יג |
ס"ה |
יד |
טו |
טז |
יז |
יח |
יט |
כ |
כא |
כב |
כג |
כד |
ס"ה |
|
צדיק/ים |
13 |
8 |
8 |
5 |
34 |
2 |
3 |
|
2 |
3 |
|
1 |
3 |
|
1 |
3 |
52 |
|
רשע/ים |
11 |
8 |
8 |
4 |
31 |
3 |
5 |
1 |
1 |
2 |
1 |
1 |
8 |
|
|
5 |
57 |
|
צדיק - רשעים |
7 |
|
3 |
1 |
11 |
1 |
1 |
|
|
|
|
|
1 |
|
|
1 |
15 |
|
אדם |
|
1 |
4 |
|
5 |
|
2 |
2 |
1 |
1 |
3 |
4 |
2 |
|
1 |
3 |
24 |
|
איש |
|
2 |
4 |
2 |
8 |
4 |
3 |
7 |
2 |
5 |
3 |
6 |
5 |
3 |
|
5 |
51 |
|
טוב |
|
3 |
4 |
4 |
11 |
3 |
6 |
6 |
4 |
2 |
4 |
1 |
2 |
2 |
|
3 |
44 |
|
רע |
|
4 |
4 |
3 |
11 |
3 |
5 |
5 |
4 |
|
1 |
5 |
2 |
1 |
1 |
4 |
42 |
|
שקר/ים |
1 |
1 |
3 |
1 |
6 |
1 |
|
|
2 |
|
2 |
1 |
1 |
|
|
|
13 |
|
מרמה |
|
1 |
3 |
|
4 |
2 |
|
|
|
|
|
1 |
|
|
|
|
7 |
|
רמיה |
1 |
|
2 |
|
3 |
|
|
|
|
|
1 |
|
|
|
|
|
4 |
|
שם הויה |
4 |
2 |
2 |
|
8 |
3 |
9 |
11 |
2 |
2 |
5 |
6 |
5 |
6 |
1 |
2 |
60 |
|
נ.פ.ש. |
1 |
3 |
1 |
7 |
12 |
2 |
1 |
3 |
|
1 |
5 |
1 |
2 |
3 |
3 |
2 |
35 |
|
ר.ש. |
2 |
|
|
4 |
6 |
1 |
|
|
1 |
1 |
3 |
1 |
|
2 |
1 |
1 |
17 |
|
מוסר |
1 |
|
1 |
3 |
5 |
|
4 |
1 |
|
|
2 |
|
|
1 |
3 |
1 |
17 |
|
פי |
6 |
2 |
2 |
2 |
12 |
1 |
4 |
3 |
|
4 |
2 |
1 |
1 |
2 |
|
1 |
31 |
|
לב |
4 |
3 |
5 |
1 |
13 |
5 |
10 |
5 |
5 |
3 |
3 |
2 |
3 |
3 |
9 |
5 |
66 |
|
לא |
5 |
2 |
3 |
3 |
13 |
3 |
3 |
4 |
6 |
2 |
8 |
5 |
4 |
3 |
2 |
4 |
57 |
|
חכם/ים |
6 |
3 |
2 |
4 |
15 |
7 |
6 |
4 |
3 |
2 |
|
1 |
4 |
1 |
4 |
5 |
52 |
|
צדקה |
1 |
5 |
2 |
1 |
9 |
1 |
1 |
4 |
|
|
|
|
3 |
|
|
|
18 |
|
חיים |
3 |
2 |
1 |
2 |
8 |
1 |
3 |
2 |
|
1 |
1 |
|
1 |
1 |
|
|
18 |
|
ש.ל.מ. מ.ש.ל. |
2 |
2 |
2 |
2 |
8 |
|
|
2 |
|
|
2 |
1 |
|
2 |
1 |
|
16 |
[1]
בספר משלי כלולים שלושה ספרים:
1. פרקים א-ט, הכותרת: (א א) מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
2. פרקים י-כד, הכותרת: (י א) מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ:
3. פרקים כה-כט, הכותרת: (כה א) גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה:
[2]
לדעתי, החלוקה לפרקים בספר משלי לקוחה ממקור יהודי.
(דעת סופרים בהקדמה למשלי) כל פרק נלקח כיחידה אחת מתוך ההנחה שהפרקים, אף אם זה נכון כי נלקחו על ידי מדפיס מספר מתורגם, הם ממקור ישראל, לאחר שהמתרגם נעזר במורים יהודיים והם שמסרו לו מה שהיה מקובל בידם ולא נכתב בספר.
[3]
[4]
ההתייחסות לכלל 3 דורשת הרחבה ואכמ"ל.
הזוהר שלהלן אומר שמשלי הוא כנגד "דעת", ובדעת יש טוב ורע – שבח וגנאי.
(זוהר חלק ג דף סד/א) פתח ואמר מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק, הא אסתכלנא במלוי דשלמה מלכא וכלהו (ס"א בחכמתא) בחכמה אמרן ת"ח ג' ספרים דחכמתא אפיק לעלמא וכלהו בחכמתא עלאה. שיר השירים חכמה. קהלת תבונה. ומשלי דעת לקבל ג' אלין עבד ג' ספרים. שיר השירים כנגד חכמה הכי הוא. קהלת לקבל תבונה הכי הוא משלי לקבל דעת במאי אתחזי. אלא כל אינון קראי בתרי גווני אינון רישא וסיפא תרי גווני אתחזייא. וכד מסתכלי קראי דא כליל בדא ודא כליל בדא. בג"כ שקיל לקבליה דדעת. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. וכד אסתכלנא ביה כלא כליל חד בחד בין מסיפיה לרישיה בין מרישיה לסיפיה. שמועה טובה מארץ מרחק מים קרים על נפש עיפה. מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק ודא ודא נייחא דרוחא כמה דהאי נייחא דרוחא כך האי נייחא דרוחא.
(פרוש המאירי על משלי (בין פרק ט' לפרק י') וזה החלק הולך על חלוקת ארבעה סדרים. האחד שהפסוק יורה על שני עניינים, שבח למשובח וההפך להפך, כעניין: זכר צדיק לברכה-ושם רשעים ירקב (י-ז)... והסדר השני, שכל הפסוק נמשך על עניין אחד, כעניין: אוזן שומעת תוכחת חיים-בקרב חכמים תלין (טו-לא)... והסדר השלישי והרביעי הם מיעוט פסוקים מתערבים בין אלו שני המינים, הא' והוא הסדר השלישי שיורה על ב' דברים, אבל שניהם ממין שבח: יראת ה' מוסר חכמה-ולפני כבוד ענוה (טו-לג)... והאחר והוא הסדר הרביעי הוא מזה המין ובהפך זה, ר"ל שיורה על ב' עניינים ג"כ אבל שניהם ממין הגנות: איש תהפוכות ישלח מדון-ונרגן מפריד אלוף (טז-כח)...
[5]
ההתייחסות לכלל 4 דורשת הרחבה ואכמ"ל, אסכם בקיצור.
התדירות והנדירות של מילים ביחידות הבונות את הספר יכולות לבדל אותם.
התדירות צריכה להבחן בכמה אופנים:
1. תדירות אבסולוטית
2. תדירות יחסית (בכמה אופנים)
3. תדירות של מספרים מיוחדים (3, 7, 10, 12)
4. מילה הכתובה בכל אחת מתתי היחידות של היחידה הנבחנת.
[6]
את ההשמה של קבוצות פסוקים, בניתי לפי העיקרון "אריח על גבי לבנה" שאמרו חז"ל ביחס לכל פסוק בפני עצמו.
(מגילה טז/ב) אמר רבי חנינא בר פפא דרש רבי שילא איש כפר תמרתא כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח חוץ משירה זו ומלכי כנען שאריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה מאי טעמא שלא תהא תקומה למפלתן.
(רש"י) אריח - הוא הכתב.
לבינה - הוא חלק, שהוא כפליים מן הכתב, והאריח חצי לבינה.
שלא תהא להם תקומה - שלא יהא להם מקום להרחיב צעדיו תחתיו.
(מנחת שי, דבר' לב א) האזינו - פתוחה. בשילהי פ"ק דמגילה כל השירות כלן אריח ע"ג לבנה ולבנה ע"ג אריח חוץ משירה זו דעשרת בני המן ומלכי כנען שהם אריח ע"ג אריח ולבנה ע"ג לבנה מ"ט כדי שלא תהא תקומה למפלתן וכתב הר"ן ז"ל דשירת האזינו נמי כיוצא בזו היא וכו' ע"ש והא דלא חשיב בגמ' שירת האזינו בהדי הנך תירץ חכם אחד מנרבונא תלמיד רבי מרדכי ז"ל דהכא מן השירות שנאמרו על הנס קאמר כגון שירת הים ודבורה ודוד והך דמגלת אסתר אבל דהאזינו לא על נס נאמרה.
[7]
מספר הפיסקאות בפרק, הפרקים באסופה, האסופות בספר, הם לא פחות משנים ולא יותר מארבע. לכן האפשריות ליישם את העיקרון של "אריח על גבי לבנה" מסתכם כך:
1. שתי יחידות יושמו לרוחב בצורת צירה.
2. שלוש יחידות יושמו באחת משלושה אופנים. אם קודקודי המשלוש מסמלים את היחידות, אז נסובב את המשלוש בניגוד לשעון ונקבל מצב ראשון קודקוד למעלה, מצב שני קודקוד לצד שמאל, מצב שלישי קודקוד כלפי מטה. השיקול לבחירת הצורה הוא המקביליות בין שתי יחידות לעומת החריגות של היחידה השלישית.
3. ארבע יחידות יושמו בצורה של קודקודים למעלה ולמטה ובאמצע שתי יחידות זו ליד זו.