הכללה וייחודיות - בראי הפסיכולוגיה

קוד: הכללה וייחודיות - בראי הפסיכולוגיה בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

שיר השירים ה:

ט מַה-דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים: מַה-דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ.

בנות ירושלים מחזיקות בעמדה הכה-מוכרת כי "כל הגברים אותו הדבר". אבל האהובה, חולת האהבה, חושבת שאהוב ליבה הוא אישיות מיוחדת. היא אמנם משתמשת בתיאור חיצוני, אך אני סבור שהוא בא לכסות על תיאור פנימי, אותו היא לא מצליחה לבטא במילים, או אולי לא רוצה בכך:

י דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, דָּגוּל מֵרְבָבָה. יא רֹאשׁוֹ, כֶּתֶם פָּז; קְוֻצּוֹתָיו, תַּלְתַּלִּים, שְׁחֹרוֹת, כָּעוֹרֵב. יב עֵינָיו, כְּיוֹנִים עַל-אֲפִיקֵי מָיִם; רֹחֲצוֹת, בֶּחָלָב--יֹשְׁבוֹת, עַל-מִלֵּאת. יג לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם, מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים; שִׂפְתוֹתָיו, שׁוֹשַׁנִּים--נֹטְפוֹת, מוֹר עֹבֵר. יד יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ; מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן, מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים. טו שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, מְיֻסָּדִים עַל-אַדְנֵי-פָז; מַרְאֵהוּ, כַּלְּבָנוֹן--בָּחוּר, כָּאֲרָזִים. טז חִכּוֹ, מַמְתַקִּים, וְכֻלּוֹ, מַחֲמַדִּים; זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם.

מעניין שאלו הן שתי צורות הסתכלות פסיכולוגית מובחנות, כפי הנכתב בספר "אישיות: תיאוריה ומחקר" של האוניברסיטה הפתוחה, כרך א', עמ' 39:
"בתפיסה המדעית קיימות שתי גישות הנבדלות זו מזו באופן שבו הן מטפלות בנושא. הגישה האחת חותרת לנסח חוקי התנהגות כלליים, המתאימים והמשותפים לכל בני-האדם, ואילו הגישה השנייה מבקשת לתאר את המיוחד שבאישיות האדם ואת השוני בין אישיות אחת לשנייה. הגישה המדגישה את המשותף של כלל בני-האדם קרוי גישה נומותטית, ואילו זו הדוגלת בייחודיות האדם נקראת גישה אידיוגרפית".

הגישה הנומותטית (nomothetic approach) משתמשת בשיטה הניסויית (experimental method) ובשיטה המתאמית (correlational method), כלומר בשיטות סטטיסטיות. ואילו הגישה האידיוגרפית (idiographic approach) משתמשת בשיטת חקר המקרה (case study method), כשניתן אף לשלב בין השתיים (עמ' 39-53).

יש חסרון בגישה הנומותטית, שכן היא בודקת רק חלק אחד מהמכלול. הגישה האידיוגרפית מתקנת זאת בהתייחסותה למכלול השלם, אך גם בה יש חסרון, שכן קשה לבסס אותה מדעית. על כן קיימת נטייה לשלב בין השתיים.

הדבר משתקף יפה בשיר השירים, שכן רק האהבה רואה את מכלול האדם ועל כן היא ההשקפה הנכונה והשלמה. אולם גם בה יש סכנה של 'אי-מדעיות', שכן ההתאהבות – והאהובה מעידה על עצמה שהיא "חולת אהבה" – עלולה להציג לפנינו תמונה ורודה יותר משהיא באמת.

 

וכן בראשונה לקורינטים 13:

"8 הָאַהֲבָה לֹא־תִבֹּל לְעוֹלָם אֲבָל הַנְּבוּאוֹת תִּבָּטַלְנָה וְהַלְּשֹׁנוֹת תִּכְלֶינָה וְהַדַּעַת תִּבָּטֵל׃ 9 כִּי־קְצָת הוּא שֶׁיָּדָעְנוּ וּקְצָת הוּא שֶׁנִּבֵּאנוּ׃ 10 וּכְבוֹא הַתָּמִים אָז עָבוֹר תַּעֲבֹר הַקְּצָת".