קוד: אריסטו והתנ"ך: טיב הניגודים בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל:
בספר "מבוא למטפיסיקה ולפילוסופיית-הטבע של אריסטו" (מאת פרופ' יהודה לנדא, ת"א: משרד הבטחון, 1988), בפרק "בעיית ההעדר", עמ' 44, נכתב:
"לעתים קצה אחד של מנוגדים עדיף באופן ברור על הקצה השני, למשל: ידיעה עדיפה על אי-ידיעה, האור – על החושך וכדו'. הטעם לכך הוא ש'ידיעה' ו'אור' מציינות את מציאותו של דבר-מה, בעוד ש'אי-ידיעה' ו'חושך' את חסרונו והיעדרו של אותו דבר-מה ומציאות עדיפה על אי-מציאות. על-כן מותר לכנות את הקצה האחד 'חיובי' ואת השני 'שלילי'".
אונו רואים אפוא כמה מתאמץ אריסטו כדי לציין שבשני מנוגדים קצה אחד שלילי ושני חיובי, לפעמים. זאת היות והניגוד הוא יחידה אחת שלמה הממשמעת את עצמה. כך גם בפסוק למעלה - ובמאמר אחר כבר ציינתי, כי – "אין פה אמירה גורפת, אלא רק השוואת היתרון ליתרון אחר".
והוא שנכתב –
קהלת ז14:
"ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלהים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה"
מעניין לדעת, כי אריסטו מגדיר העדר לא סתם כחסרון, אלא כחסרון של דבר מה שהיה צריך להיות, כמו עיוור – יש לו העדר ראייה, שהיא ברגיל נמצאת באדם.