שמחה וביטחון עצמי באבות דרבי נתן

קוד: שמחה וביטחון עצמי באבות דרבי נתן בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

[שוב, המאמר הוא בעיקר על דברי חז"ל שלהלן והפסוקים הם רק מקור להיתלות בו]:

ספר קהלת משבח את השמחה ברוח החסידות:

קהלת ט8: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר"

קהלת ג12: "ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו"

קהלת ח15: "ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר נתן לו האלהים תחת השמש"

 

סגולה טובה לכך ויתר פירוט נמצא במקור מופלא בעיניי:

אבות דרבי נתן, פרק חמשה ועשרים (א):

בן עזאי אומר:

כל שדעתו נוחה מפני חכמתו סימן יפה הוא לו.

ושאין דעתו נוחה מפני חכמתו סימן רע הוא לו.

כל שדעתו נוחה מפני יצרו סימן יפה לו.

ושאין דעתו נוחה מפני יצרו סימן רע לו.

כל שרוח חכמים נוחה הימנו (בשעת מיתה) סימן יפה לו.

שאין רוח חכמים נוחה הימנו סימן רע לו.

כל שפניו זקופות למעלה סימן יפה לו.

וכל שפניו כבושות למטה סימן רע לו.

נתן עיניו בבני אדם סימן יפה לו

 לא נתן עיניו בבני אדם סימן רע לו.

כל שפניו מצהיבות סימן יפה לו.

כל שפניו משחירות סימן רע לו. 

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/avot/25-2.htm

 

הסעיפים הראשון והשני מספרים על אדם המרוצה מעצמו והסעיף השלישי מספר על אדם שדעת חכמים מרוצה ממנו.

הסעיפים הרביעי והחמישי מספרים על אדם הבטוח בעצמו, כך שהוא הולך בקומה זקופה ומביט היישר לעיניי האנשים, והסעיף השישי והאחרון מספר על אדם שמח, כמצוות קהלת.

ניתן לטעון ששלושת הסעיפים הראשונים מעידים על התנאים להיות במצב הטוב המתואר בשלושת הסעיפים האחרונים, והם בעצם מהווים תנאי לכך.

כלומר, בקצרה, ברגע שאתה מקבל אישור (עצמי ומהסביבה) אתה הופך למאושר ולבעל ביטחון עצמי.

אני בטוח שישנם ספרים רבים המלמדים באריכות את התובנות שכאן הופיעו בצמצום ולכשאקרא אותם אוסיף מהם כאן בעז"ה.

בינתיים מתוך מאמר אחד על ההסתכלות בעיניים:

"הסובייקטיביות שלנו תלויה לא רק במה שאנחנו רואים אלא בדרך שבה אנו נראים. מבטו של השני הופך אותנו להוויות נראות והדרך שבה אנו חווים היותנו נראים מגדירה את תפיסת העצמי שלנו.

המבט הראשון הוא מבטה של האם בתינוקה, אותו מבט שאומר לו: "זה אתה, ואתה מוצא חן בעיני". התינוק בתחילה אינו מכיר את עצמו וכל שכן את פניו עד השלב שהוא מתגלה לעצמו מול המראה. הפנים הראשונות שהוא פוגש הן של אמו. דרכן הוא מכיר את עצמו. אם עיני האם מלטפות, אוהבות, מחייכות, מתפעלות וכד' התינוק יחווה את עצמו כאדם אהוב, יפה, חכם ומעניין. אם חלילה עיני האם כבויות, מרוחקות או טרודות, התינוק עלול לחוות את עצמו כדחוי, מנוכר, זר לעצמו, מנותק, בודד וחרד".

http://www.93fm.co.il/radio/57381/

לעומת זאת באגרת הרמב"ן נכתב שאין להסתכל בעיניים, מדרך הענווה:

עַל כֵּן אַפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד: כָּל דְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף; וְעֵינֶךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלִבְּךָ לְמַעֲלָה; וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמוֹ. וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָדוֹל מִמְךָ בְּעֵינֶיךָ:

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9F

 והנה שו"ת על כך:

http://www.kipa.co.il/ask/show/90269-%D7%9C%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%9B%D7%9C-%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D

וכן מובא ביהדות שאין להביט בפני רשע. מכאן שבפני צדיק כן.

על כן נראה לעניות דעתי, מה שמיישב את כל הדעות האלו, הוא שתהיה מסוגל להביט לאדם בעיניים, וזאת כאשר אתה מוצא בו נקודה חיובית (כדברי ר' נחמן מברסלב בעיקר, ואוסיף: ברגע שתמצא חן בעיניו, באישונו-אישיותו, אז גם 'תמצא חן בעיניו'), אף כי לפעמים אף תיאלץ להשפיל מבט, וזאת כאשר הצד השלילי מתגבר ומאפיל על החיובי. אם כך ואם כך, המפתח למבט בעיניים הוא ההתכוונות לטוב והיא זו המאירה את העיניים. ובאותו אופן החכמה מאירה את הפנים, מצהיבה אותם כניסוח שלמעלה, כפי שנאמר:

קהלת ח1: "מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא"

ועדיין נראה שיש כאן עצות מנוגדות, שכן לדעת בן עזאי הפנים צריכות להיות למעלה ואילו לדעת הרמב"ן – למטה.

ואולי גם כאן – כשאתה בחברה טובה היה זקוף (וזה אף הוכח כבריא יותר!) וכשלא – ממילא אתה כופף את עצמך מעט.