אינסופיות בקהלת

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

ספר קהלת מדבר על האינסופיות בשלוש רמות מובחנות, שאת כולן הוא מתאר בביטוי "אין קץ".

ראשית, לפעמים אנו מרגישים שאין קץ לעבודה שאנו צריכים לעשות, היא פשוט לא נגמרת, לא במשרד ולא בבית. עוד ועוד משימות מצטברות לנו, חדשות לבקרים. ועל כך נאמר:

קהלת ד8: "יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לכל עמלו גם עיניו לא תשבע עשר ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה גם זה הבל וענין רע הוא".

שנית, לפעמים אנו נתקלים במסה של אנשים ומשתוממים על הכמות ועל הגיוון, לכל אחד מהם סיפור חיים אישי, שכנראה לעולם לא נכיר, וכל אחד מהם ימות בשלב מסוים כשלא ברור מה הוא ישאיר אחריו. ועל כך נאמר:

קהלת ד16: " אין קץ לכל העם לכל אשר היה לפניהם גם האחרונים לא ישמחו בו כי גם זה הבל ורעיון רוח".

(אני אישית מזכיר את הפסוק הזה גם כאשר עוד מישהו שלא הכרתי מוציא דיסק או ספר וכיוב', בדרך-כלל על נושאים שכבר אחרים כתבו עליהם, אך זה כבר שייך באמת לסעיף הבא).

שלישית, יש תחושה ידועה (לי לפחות) בכניסה לספריה או לחנות ספרים, של שפע עצום של חוכמה, שלעולם לא נצליח להשתלט עליו. עוד ועוד רעיונות וטקסטים נערמים ואילו הזמן שלנו מוגבל. ועל כך נאמר:

קהלת יב12: "ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר".

אז מה עושים? בוררים ופועלים במידה.

עובדים רק לצורך מילוי צרכינו, אבל מה שעושים עושים טוב;

מכירים שלושה חברים טובים ועוד כמה פחות טובים ומעמיקים את הקשר איתם;

ומשתדלים לכתוב מעט בלי להכביר מילים שלא לצורך ועל דברים שחשובים לנו באמת.

המכנה המשותף לכל: מכיוון שהכמות היא בלתי אפשרית עדיף להתמקד באיכות.