קוד: הלהעמיד פני צדיק? בתנ"ך
סוג: התאמה1
מאת: חגי הופר
אל:
אפלטון, בדיאלוג "פרוטגראס", בהתיחסו שם לשאלה האם אפשר ללמוד את הסגולה המדינית, כלומר - את התנהגותנו הנאותה כאזרחים, אומר בין היתר - "ומי שאינו מעמיד פני צדיק, הריהו משוגע" (כל כתבי אפלטון, כרך א', עמ' 28). כלומר, הוא סובר, שגם אם אין בידך להיות צדיק ממש, הרי שלכל הפחות עליך לדגול בצדיקות ולראות את עצמך ככזה. כלומר, הוא סובר, שהצדק הוא מה שהופך את החברה לחברה ולחברה בריאה והמנער עצמו מהצדק כמנער עצמו מן החברה.
ומה דעת התנ"ך על כך? עד כמה שידוע לי אין התייחסות לכך אלא הציווי הוא להיות צדיקים בפועל ממש, גם אם לפעמים, אם לא לרוב, לא מתאפשר הדבר. ולא זו בלבד, אלא שגם ישנו הפסוק שלמעלה שאף מציע לא להיות צדיק הרבה (וגן לא להתחכם).
ביהדות ידוע המשפט - 'אל תהיה רשע בפני עצמך', שהוא דומה לזה, גם אם הוא לא בדיוק אותו הדבר, שכן כאן זה בפני עצמך וכאן בפני אחרים. אך האם יש לכך אסמכתא בתנ"ך עצמו?