קוד: ביאור:איכה א1 בתנ"ך
סוג: מבנה1
מאת: מזמור
אל:
א.
אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם--הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת--הָיְתָה, לָמַס.
'איכה
' – מילה זו מופיעה מספר פעמים בתנ"ך ומשמעותה תמיהה שאין עליה תשובה. תמיהה ללא מענה. איך יתכן דבר כזה. (אמנם יש מקור אחד בעיתי שמשמע ממנו לא כך – דברים יב' ל' - הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם, אַחֲרֵי, הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ; וּפֶן-תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר, אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, וְאֶעֱשֶׂה-כֵּן, גַּם-אָנִי. משמע שם שלא תדרוש לאלוקי העמים ותשאל שאלה – איך הם עובדים את אלוהיהם ותעשה כך לקב"ה.אך ניתן לפרש גם שם – שיהודי ישאל איך יתכן שהם עובדים לאלוהיהם.אם הם עובדים כנראה שזה אפשרי ומותר.או שזו התפעלות מצורת העבודה שלהם לאלוהיהם ואימוץ הצורה הזו לה' (לא תעשה כן לה' אלוקיך).)
'ישבה בדד
' – שרויה במצב של בדידות (ישבה בשונה מ'שכנה' הוא פועל של ישיבה מקרית. לא שנמצא במקומו המיועד והמיוחד לו (מסתבר שאין כאן כונה להדגיש ארעיות אלא שאין צורך להדגיש שזה משכנה שזה ביטוי חיובי ובדרך כלל הבדידות שלו היא חיובית) בתחילה חשבתי שתמיד ישבה בדד הוא ביטוי שלילי ושכן הוא חיובי. אך יש פסוק בתהלים ד' ט' "כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני
" ובפשטות הלבדד הוא על דוד המלך ואם כן שם זו בדידות טובה. ויתכן ששם המציאות היא שהוא לבד. הבדידות איננה חיובית. היא כורח המציאות אלא שגם היא "לבטח" וזה השבח). 'לשבת בדד' הוא ביטוי שלילי המופיע במצורע ובאבל ומשמעותו להכנס למצב של בדידות. בדידות שנובעת מבטחון עצמי ומיחודיות היא חיובית כמו 'הן עם לבדד ישכון' אך יש בדידות שנובעת ממצב של כיעור וגורל רע שארע לאותו אדם או מקום (יתכן שסיבת הבדידות היא מכיון שאנשים מתרחקים מדבר דוחה שכזה או רע שכזה ואם כן הבדידות היא מציאותית או שהבדידות היא בדידות מעצם המצב הרע שארע רק לו והוא מרגיש בודד במצב זה.נראה שמצורע בודד מהבחינה הראשונה והאבל בודד מהבחינה השניה).
העיר
– עיר שם של ישוב אנשים משמעותי.
רבתי עם
– רבה בעם. מרובה בעם (כך רש"י) (עם הוא לא לאום בדוקא אלא קבוצת אנשים עם קשר ביניהם (אולי מלשון 'עִם') – 'להחיות עם רב' – בראשית נ' כ'.).
או שמא רבת העם. כמו רבת בני עמון. שפרושו 'הגדולה של בני עמון'- עיר המלוכה. פרוש שלישי אפשרי – רבת עם – מרובה בעמים. יש בה הרבה סוגי אנשים. הרבה קבוצות אנשים.
היתה כאלמנה
- בקריאה פשוטה של הפסוק הינו מחלקים ל3 חלקים –
אם כן ההפך מרבתי עם הוא אלמנה. אלמנה היא אשה שאישה עזב אותה עזיבה לא רצונית. הוא מת. שלא כגרושה. והיא נשארה בדד ללא בעלה. והנביא מדגיש את ירידתה ממרובה בעם שלה או הגדולה של העם שלה לאלמנה – שבודדה מבעלה (יתכן שלפי הפירוש של 'מרובה בעמים שונים' הפירוש יהיה שנהיתה לקיצוניות השניה – כאלמנה – ללא הבעל הקרוב שלה. שאפילו האדם הכי קרוב אליה נטשה. לא רק הלא-קבועים). חז"ל אומרים שלא לאלמנה אלא כאלמנה – שעתיד לחזור בעלה.
רבתי בגוים
– פה רבת מלשון גדולה בודאי. ולכאורה יש פה בעלות (אולי בשם ה'): הגדולה שלי בגוים, השרה שלי במדינות. והעיר היא הגדולה של ה' בכל הגוים ובכל המדינות. כלומר העיר היא רבה וגדולה בכל הגוים. במושגים שלהם ולעומתם. יש כאן הדגשה שכל מה שהעיר גדולה זה מיוחס לה'.
שרתי במדינות
– שוררת על המדינות. מדינות זה חבלי ארץ. פלכים. גדולה הוא מושג של שם ופרסום ושייך על בני האדם. הפרסום קורה בעולמו הפנימי של האדם. השליטה באה לידי ביטוי במציאות החיצונית. אני שולט כאן. ומציאות מוגבלת לשטחים. 'המציאות שבאזור זה היא בשליטתי'. ולכן הביטוי 'שררה' מתאים לשטח מסוים (על עולמו הפנימי של אדם אין ולא שיכת שליטה).
היתה למס
- מס הוא ביטוי לשני הענינים. שירדה מגדולתה וששולטים עליה. יתכן שמס הוא יותר ביטוי לירידה בשררה אך ירידה בשררה היא הביטוי המעשי של הירידה בגדולה (אמנם בתאור החיובי מובא ראשית הרבתי בגוים כי הגדולה בעיני העמים מביאה לשררה משני סיבות – ה' יתברך נותן לנעלה לשלוט לתכלית מסוים. וממילא המעלה היא סימן לזה שהם טובים וה' מסובב להם שליטה. עוד נקודה היא שהנתינים נמסרים לשררה אם השליט הוא "גדול" ורב).