איכה ישבה בדד - כאלמנה - היתה למס

קוד: איכה ישבה בדד - כאלמנה - היתה למס בתנ"ך

סוג: פרטים1

מאת: מתן

אל:

אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם--הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת--הָיְתָה, לָמַס. 

מגילת איכה מתחילה בקינה של ירמיהו. הוא שואל כאן שאלה – "איכה ישבה בדד" – זאת היא שאלה ריטורית, ללא תשובה. שאלה זו היא כדרך שאבלים שואלים (לא עלינו, לא עליכם), "איך הוא נפטר, הרי הוא היה כה צעיר?!?"

כלומר, המקונן שואל כאן – איך נעשה כדבר הזה?!? העיר הגדולה והחשובה (אם תסתכלו במדרש – יש דוגמות על חכמתם הרבה של בני ירושלים, על גדולתם בעיני שאר העמים וכו'), הייתה כאלמנה! הגבירה בעמים, השרה הכבודה שבמדינות הייתה למס! היאך, איכה?!?

או אולי בצורה אחרת: "איך היא חרבה, איך?!? הרי היא הייתה כה חכמה, כה עשירה וכו'".

אבל יש דבר שאינו מובן – מה הקשר בין זה לאלמנה??? לתושביה של ירושלים קוראים בני ירושלים?!? שמעתם על אישה שמתאלמנת מילדיה?!?

יש כמה פירושים על כך. אחד מהם הוא, שנכון – היא איבדה את בניה, תושביה, אבל אל נא לשכוח – היא גם איבדה את בית המקדש, את השכינה ששרתה שם, את...בעלה!!!

פירוש אחר (של רש"י) הוא, שהרי לא כתוב שירושלים נהייתה לאלמנה, אלא שהיא הייתה כאלמנה!!! אתם יודעים מה? למה להכביר מילים? בואו נראה את המשפט המדויק – " ולא אלמנה ממש אלא כאישה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אצלה ".

אבל אם כך, יש בעיה בפירושו של רש"י – הוא כותב שבעלה   הוא הבן שלה!!!

אבל בוא נתרץ לפי הפירוש הראשון, שבעלה הוא השכינה, הקב"ה, שעקב חורבן בית המקדש – הוא עזב הּ . המדרש בילקוט שמעוני אומר שלמרות שגדולי הדור, הכהנים וכו' גלו מירושלים – השכינה לא גלתה עמהם. אבל לאחר שתינוקות של בית רבן גלו – גלתה השכינה עמהם. דהיינו השכינה, בעלה של ירושלים – עזבה עם בניה לארץ אחרת, אבל כשיבנה בית המקדש השני – הם

(בעלה ובניה, אבל הדגש הוא על בעלה) יחזרו אליה. אם כן זה הפירוש לפי רש"י.

בנימוקיו למגילת איכה, כותב הראב"ע פירוש נוסף:לא מספיק שהעיר רבתי עם נהייתה לעיר שוממה ובודדת, היא עוד הייתה כאלמנה, שלא יכולה להביא עוד ילדים מבעלה, ממנו התאלמנה.

כעת בואו ונראה את המילה "למס".   ב מאמר זה תוכלו לראות מה כתב אראל על המס ( המילה "מס" מתייחסת לאנשים המחוייבים לעבוד עבור השלטון ). לפי מה שהוא כתב נראה זאת כך:

איכה ישבה בדד העיר רבתי עם, היתה כאלמנה רבתי בגוים, שרתי במדינות היתה למס" = "שרתי במדינות" מנוגדת ל"היתה למס"; נראה שה"מס" היא שפחתה של השרה.

אבל בילקוט שמעוני מביאים פירוש אחר: "למס" – לשון שבירה. בעל ה"בינה לעיתים" כותב פירוש נוסף: עם ישראל יכול לרומם את עצמו, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית, רק על ידי קיום המצוות ולימוד התורה. כשעם ישראל עושים רצון ה', השכינה שורה בעם ישראל ומרוממתו מעל הכל. "רבתי בגוים" – מבחינה רוחנית, עם ישראל בקדושתו מתעלה מעל כל שאר העמים;

"שרתי במדינות" - מבחינה גשמית, מדינתו של עם ישראל כשהוא מקיים רצון ה' נהיית לבחירת המדינות, וכך גם קרה בירושלים – כל העמים ממש התפלאו על חכמתה ועושרה של ירושלים. לעיון נוסף ראו מדרש רבה וילקוט שמעוני.

אבל כאשר התורה וקיום המצוות נהיים לזרא לעם ישראל, או בלשון אחרת – למס, הוא יורד מגדולתו ומרוממותו עד שנהיה לעבד של   מדינות אחרות! ללא ספק השפלה וביזיון.

בעל ליקוטי הרצב"א תמה על הפסוק "איכה ישבה בדד". הרי רש"י מפרש שנהייתה גלמודה מיושביה, ולמה נקט הפסוק לשון ישיבה? הלא לשון ישיבה מורה להפך, על ישיבה והתחזקות, כמו שכתוב: " ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח " (ויקרא כה18). והיה לו לכתוב "איכה שממה העיר רבתי" וכדומה?!?

הוא משיב, שירמיהו הנביא כתב את מגילת איכה לפי הסדר, ראשון-ראשון ואחרון-אחרון. ובאמת מה קרה לפני מה? קודם גלו גדולי הדור בגלות החרש והמסגר,   לאחר מכן גלו 10 השבטים ורק אחרי זה גלו תושבי ירושלים.   יוצא מכאן שנשארו תושבי ירושלים בודדים מכל הכיוונים, גם מהעמים שמסביבותיהם, שהיו להם בתחילה "אוהבים" ולאחר מכן נהפכו להם לאויבים, וגם מאחיהם.