חזון דניאל לימי החשמונאים

קוד: חזון דניאל לימי החשמונאים בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: חגי הופר

אל:

"שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע ולחתם חטאות ולכפר עון ולהביא צדק עולמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים. ותדע ותשכל מן מצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד שבעים שבעה ושבעים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העיתים. ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצת שממות. והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שקוצים משמם ועד כלה ונחרצה תתך על שמם" (דניאל, ט', 24-27).
את הקטע הזה פירשו פרשנים יהודים כמכוון לזמן קיומו של בית המקדש השני, כ - 434 שנים, עד חורבנו. ואולם, על פי הארכיאולוגיה המודרנית הבית השני עמד זמן רב מזה, למעלה מ - 500 שנים. על פי הנוצרים הקטע הזה מכוון לזמן ביאתו של ישוע. הם סופרים "מן המוצא דבר" - מהזמן שהוזכר בנחמיה ב', וטוענים שהספירה כך מדוייקת לשיטתם. ואולם, הם קוראים את "שבעים שבעה ושבעים ששים ושנים" במחובר, שאילו היה כתוב שבועים ששים ותשע - וכך אי-אפשר. על פי הקריאה האמיתית יש לחלק בין שני הזמנים הנזכרים, כך על פי התחביר העברי וכך גם על פי ההגיון - וכבר נאמר דבר זה בויכוח הרמב"ן עם הנוצרים. ואפשר לומר שמדובר בשתי ביאות, שמניין שני המשיחים הנזכרים, אך אז אין התאמה בזמנים. ואנו נטען, שכנראה הכתוב מדבר על זמנו של אנטיוכוס והחשמונאים. הראיה לכך - על כך גם מדבר הפרק הבא, פרק י', על פי רובם ככולם של הפרשנים. ועוד - שהדבר מתאים, פחות או יותר, מבחינת הזמנים. ומבחינת "חצי השבוע ישבית זבח ומנחה" הדבר מתאים בדיוק, שהרי בתקופה זו המקדש הושבת למשך זמן של 3 שנים. ניתן אם כך לומר, שעם עליית החשמונאים ניצתה בלב היהודים התקוה המשיחית ואפשר מאוד שספר זה בכללו נכתב באותה התקופה, אף על פי שדעה זו מתנגדת לדעת המסורת. ואת המחשבה המשיחית אנו מוצאים קודם בספר זה - מה שמראה גם שיש קשר בין שני חלקיו של הספר, בניגוד לדעת השוללים זאת - "וארו עם ענני שמיא כבר אנוש אתה הוה ועד עתיק יומיא מטה. ולה יהיה שלטן ויקר ומלכו... שלטנה שלטן עלם די לא יעדה" (דניאל, ז', 13-14), כלומר - כבן אדם בא היה ועד עתיק יומין הגיע, ולו יהיה שלטון ויקר ושלטונו לא יסתיים. דברים על-טבעיים נוספים שאנו מוצאים בדניאל הם - אבן שלא בידים נחצבה (ב', 34), "בר אלהין" (ג', 25), "עיר וקדיש מן שמיא נחת" (ד', 10) ויד אדם כותבת כתובת (ה', 5). את היות הזמן "צוק העיתים" אנו מוצאים בספר נחמיה, כפי שנכתב שם על הצקות מסביבתם. ויש לזכור שכל העניין הועלה, כשחשב דניאל על 70 השנה שנאמרו לירמיה וניסה לחשבם, כלומר - ביחס לבניין העיר העניין מדובר, אף על פי שהוא מורחב עוד יותר.