קוד: על תחיית המתים בתורה בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: חגי הופר
אל:
רעיון "תחיית המתים" העתידה מתבסס, עד כמה שידוע לי, על פסוק אחד ויחיד בתנ"ך:
דניאל יב2:
"ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם".
כלומר, לפי מקור זה יקומו הן הצדיקים והן הרשעים, איש איש לגורלו.
ואולם, מעניין שהמילה הנדירה "דראון" מופיעה רק עוד פעם אחת התנ"ך בהקשר דומה:
ישעיהו סו24:
"ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר".
תמונת העולם אצל ישעיה ריאליסטית יותר; הוא לא מדבר על אנשים שקמים לתחייה, אלא על אנשים שפשוט חיים.
וגם לא ברור האם "פגרי האנשים" הכוונה למתים, ששמם ירקב, או שאולי לא יקברו (כפי שמופיע במקור אחר:
יחזקאל לט14: "
ואנשי תמיד יבדילו עברים בארץ
מקברים את העברים את הנותרים על פני הארץ לטהרה מקצה שבעה חדשים יחקרו
"), או אולי בצורה מושאלת ל"מתים בחייהם", שהרי נכתב כי "תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה".
(לעומת זאת, רש"י:
אם כך ואם כך, מדובר, כאמור, בתמונת עולם ריאליסטית.
יתכן, אם כן, שדניאל שאב את התמונה הזו מישעיה ושינה אותה על פי סגנונו או חזונו.
והשווה למה שאמר הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק:
"ותחיית המתים הוא יסוד מיסודי משה רבנו ע"ה, ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין זה. אבל הוא לצדיקים. וכן הוא לשון בראשית רבה "גבורת גשמים לצדיקים ולרשעים, ותחיית המתים לצדיקים בלבד". ואיך יחיו הרשעים והם מתים אפילו בחייהם? וכן אמרו (ברכות יח ע"ב) רשעים אפילו בחייהם קרואים מתים, צדיקים אפילו במיתתן קרואים חיים. ודע כי האדם יש לו למות בהכרח ויתפרד וישוב למה שהורכב ממנו".