על הספר "החכם באדם – עצותיו של קהלת למנהל ולכל אדם" מאת ניסים חופי

קוד: על הספר "החכם באדם – עצותיו של קהלת למנהל ולכל אדם" מאת ניסים חופי בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

על הספר "החכם באדם – עצותיו של קהלת למנהל ולכל אדם" מאת ניסים חופי/ חגי הופר

[הוצאת ידיעות אחרונות, 2013]

 

בתחילה חשבתי שהספר "החכם באדם" פשטני עד להכעיס.

למשל, על הפסוק "עת לפרוץ ועת לבנות" (ג, ג) נכתב (בעמ' 30):

"בוודאי גם לא העלית בדעתך אי-פעם לפרוץ לבית של מישהו, אבל אם יש שריפה ומישהו כלוא בפנים, למשל, חובה לפרוץ אל הבית ולהצילו כמה שיותר מהר".

זה דבר פשטני מאוד לומר ואני לא צריך את המחבר בשביל זה – ולא להוציא כסף על הספר ולבזבז זמן על לקרוא אותו.

התרגזתי, כי ככל הנראה ספר זה יהפוך לרב מכר, אם לא כבר הפך לכזה, ומה זה אומר עלינו, בני האדם? שאנחנו פשטניים עד אימה ואפילו לא ממוצעים? זה עצוב. המחבר לא בא מתחום חקר התנ"ך והתובנות שלו לא מעמיקות במיוחד, כך חשבתי.

אך מאוחר יותר דעתי השתפרה והתעדנה קצת.

כך, על הפסוק:

"אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים" (ה, א).

נכתב (בעמ' 40):

"כשאתה עומד להשתתף בישיבות עם ההנהלה הבכירה של הארגון (שלפחות חלק ממנה מרגיש כמו אלוהים) שקול היטב כל מילה שאתה מתכוון להוציא מפיך...".

עתה כבר התחלתי להיות משועשע. אם חז"ל משווים את הרבנים לאלוהים, המחבר משווה את המנהלים לאלוהים. זו אינטרפרטציה מעניינת, שיש לבדוק לחוד האם היא תקפה. כלומר, כאן המחבר מבצע את התיווך בין קהלת לעצות ניהול, מטרה ששם הספר לנגד עיניו. ובניהול לפחות, כנראה יש למחבר ניסיון.

כך גם בהמשך פסוקים מועברים אל שפת ימינו, בהקשר ניהולי ושל עבודה בכלל:

"אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם" (ז, טז)

= אל תהיה "חכמולוג".

"חפר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש" (י, ח)

= אל תהיה "מניפולטור".

"תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ" (יא, ב)

= "אל תשים את כל הביצים בסל אחד".

יש חן מסוים בהרקה הזו של הפסוקים מכלי אל כלי, אף על פי שאני עדיין חושב שזה פשטני לרוב ומקיים גם את המשמעות השלילית של המילה "הרקה". ככלל החוכמה בימינו היא להנגיש את החוכמה העתיקה שבספר הספרים לחיים המודרניים בצורה הפשוטה והנהירה ביותר. ספרי מחקר מעמיקים גם הם חשובים, כמובן, אך מטבעם הם מיועדים למעטים, שזה תחום עיסוקם. כדי לפרוץ את המעגל הצר הזה בכדי להשיג השפעה תרבותית רחבה יותר יש לדעת איך להנגיש את הדברים העתיקים לקורא המודרני. בעקבות הספר הנסקר כאן, אני שואל את עצמי, שוב, האם בתהליך זה הכרחי לרדד את החומר המקורי. האם לפשט אותו אומר בהכרח הפשטת בגדי תפארתו? דומני שלא.

[למותר לציין כי כמה מחברי אתר זה מנסים לעשות זאת בדרכם]

 

לבסוף, לעיתים פסוקי קהלת ממש מתאימים לנושא הניהולי והתעסוקתי, כמו למשל:

"טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד" (ד, יג).

ובעבודה: "טוב יותר להקשיב לעובד, גם אם הוא זוטר, כאשר הוא חכם ומנוסה בתחומו, מאשר למנהל בכיר שמדבר על נושא שאינו מבין בו..." (בעמ' 117).

חז"ל פותרים את הכתוב עם יצר הטוב ויצר הרע, אך ההקשר כאן נראה ממש מתאים לפשט הכתוב.

או: "טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח" (ד, ו).

ובעבודה: "כלל חשוב מאוד, שהמוטיב שלו חוזר לאורך כל ספר קהלת, הוא שעדיף להרוויח פחות ולחיות בנחת חיים פשוטים יותר, שיש בהם זמן גם למשפחה ולילדים, מאשר להרוויח יותר אבל לעבוד ללא הפסקה, להיות טרוד בענייני עבודה כל הזמן ולא למצוא זמן לאישה ולילדים. זה בעצם לא לחיות" (בעמ' 155).

אני חושב שהפירוט הזה מבאר באופן יצירתי ומספק את הכתוב הבעייתי-כשלעצמו הזה.

אבל המאמרים האחרים ברובם פחות קולעים, כך שלעיתים הם מאולצים ולעיתים טריוויאליים. לכן, באופן כללי הייתי אומר שאין למצוא כאן תובנות מדהימות על החיים או על העבודה או על קהלת, אבל אולי הוא יכול להיות יעיל למרות הכול בקישור בין הידוע לנו משכבר מספרי ניהול אחרים לבין הנאמר בתנ"ך.

 

תגובות