על "תיקו" מאת הרב חיים נבון

קוד: על "תיקו" מאת הרב חיים נבון בתנ"ך

סוג: סקירה

מאת: חגי הופר

אל:

תיקו/ ביקורת מאת חגי הופר

בדיחה שאני המצאתי הולכת ככה: אדם מגיע לצומת דרכים ושואל לאן כדאי לפנות, שמאלה או ימינה? התשובה היהודים המוסמכת תאמר – יש אומרים שמאלה ויש אומרים ימינה. באמת תודה, עזרת לי מאוד. במובן הזה פשוט להיות יהודי, אף שכבר כאן יהיה מי שיחלוק ויאמר – לא פשוט כלל!

אבל הסיפור לא עוצר כאן, אלא ההלך ממשיך בדרכו ומגיע להסתעפות נוספת, אשר גם עליה חלוקות הדעות, לדעת המשמאיל הראשון עתה יש לפנות ימינה ולדעת המימין הראשון עתה יש לפנות שמאלה. החוכמה פה היא לדבוק באותו יועץ, והוא שאומרים לנו בפרקי אבות – "עשה לך רב", כי הרבה דרכים מובילות אל פסגת ההר, אך עדיף לדבוק במורה דרך אחד, כלומר להיות שיטתי ועקבי.

ליהדות יש רומן ארוך עם מושג המחלוקת; מצד אחד אומרים שיש כוח באחדות, כך גם שישראל עבדו עבודה זרה הם נשמרו בזכות האחדות, אך ברגע שנחלקו – "חלק לבם עתה יאשמו" – מיד גם נפגעו. אך מצד שני היהדות מכילה אינספור מחלוקות ובעצם בנויה מהם. מהי המשנה ויותר מכך הגמרא אם לא שרשרת אינסופית של מחלוקות?

הרב חיים נבון, בספרו החדש "תיקו" (ידיעות, 2014) אוסף 101 מחלוקות מרכזיות כאלו ביהדות. הרוב מאת חולקים דתיים, אך גם הציונות החילונית תופשת את מקומה בספר. וכן נמצאות בו מחלוקות הנתפשות כיציאה מהיהדות, או כיהדות לא אורתודוכסית, כגון עם הצדוקים או הקראים (אך לא עם הנוצרים).

המחלוקת הראשונה – על נושא מינורי בעצם, האם לאפשר סמיכת ידיים על פר בשבת על-ידי ישראלי – מופיעה רק בימי התנאים. ובאמת ספרות התנ"ך לא מצטיינת בחילוקי-דעות רבים, לפחות לא כמו במשנה ובגמרא, ונראה שבימיו הדברים נראו ברורים (אף כי בספר מוזכרים בכל זאת מחלוקותיהם של קורח עם משה ושל איוב ורעיו).

בהמשך, המחבר מזכיר את הרמב"ם (המככב בכלל בספר), שלא כתב את המחלוקות אלא הלכה ברורה אחת. אך למרבה האירוניה לרמב"ם עצמו קמו חולקים. ותופעה זו של מחלוקת, על אף מרכזיותה הניכרת ביהדות, אינה אופיינית רק לה; ראו למשל את הזרמים הרבים השונים שבנצרות, וגם באסלאם.

ועוד, כיכול היינו חושבים שהמחלוקות ביהדות הן על נושאים מינוריים, וכך כולם מודים שצריך לשמור שבת, למשל, ורק בפרטים חלוקים. זה נכון מאוד באופן כללי לגבי רוב המחלוקות, אך בספר מצויים נושאים רבים ברומו של עולם, השנויים במחלוקת, כגון השאלה האם המשיח צריך לעשות ניסים, או היחס הראוי לציונות. למען האמת, רוב הנושאים הם כאלה (אך לא כולם, יש גם דברים די צדדיים) ונראה שכמעט אין דבר שלא התווכחו עליו.

קיבוץ כל המחלוקות האלו ביחד עושה רושם רב ומספק תובנות ואף הנאה. על-כן, אם למלא את חלקי הייעוצי כמבקר, אני ממליץ בכל-פה על ספר חביב ומרענן זה. לדעתי, אין שום סיבה שספר זה לא יהפוך לרב-מכר, אם לא הפך כזה כבר עתה. עם זאת, זהו ספר לקסיקלי באופיו ואין לחפש כאן חידושים מסעירים. ובכל-זאת, הרב נבון מפגין ידענות רבה, ואף מתבל את פרקי הספר בסיפורים כלליים רבים בפתיחתם. כמו כן, הדפים הם דפי כרומו איכותיים ולספר מצורפים ציורים חביבים, המעטרים את הנושאים הנידונים. כל אלה מוסיפים על ההנאה מהקריאה.

אך מילה לסיום: מחלוקות יכולות להפרות ויכולות גם להרוס. יכולות להפרות: לא מזמן הזכרתי באחת מביקורותיי שהרב קוק אמר שה"עדרים" שיהיו בעקבתא דמשיחא לא יעקבו את הגאולה. כי גיוון הוא חיובי, וכן רב-תרבותיות. ויש להבדיל בין אחדות רצויה לאחידות מדכאת. והן יכולות גם להרוס: כפי שאנו רואים במלחמות הגדולות והקטנות. על החלוקים הגדולים, בית הלל ובית שמאי, נאמר כי לא חדלו להתחתן זה בזה, וזוהי המחלוקת העדיפה. לא חייבים להסכים – אף שהנטייה לשאוף לכך היא מבורכת – אך רצוי לכבד זה את זה. ועוד יותר מכך, אוכל לסכם זאת בחידוד ולומר – במקום לחלוק זה על זה אפשר לחלוק זה עם זה! כלומר, לשתף ולתת.