קוד: על "יהדות ואלילות" מאת אסא כשר בתנ"ך
סוג: סקירה
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
יהדות ואלילות/ ביקורת מאת חגי הופר
"יהדות ואלילות" הוא ספר מאת פרופ' אסא כשר, בהוצאת האוניברסיטה המשודרת (משרד הביטחון, 2004), בו הוא טוען כי עיקר היהדות היא התנגדות לאלילות. אך אלילות יש להבין לא רק כפסל ומסכה שעובדים להם, אלא אף אלילות מודרנית בדמות כסף, קריירה, כבוד, אלילי רוק וכו'.
[את אותם דברים כתב קודם לכן אריך פרום בספרו המצוין (והנדיר כיום) "והייתם כאלוהים", שקראתי במקביל, ולאחר מכן בספרו של אלוף הראבן "לדעת שאיננו יודעים"].
את דבריו הוא מראה בצורה יפה (אתייחס לעיקר, אף כי הוא כותב גם דברים רבים נוספים):
כבר חז"ל אמרו שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, וכי הדבר שקול לכל המצוות, ועוד כהנה, ברוח זו.
בקהלת נאמר "לכל זמן ועת לכל חפץ" ולאחר מכן באה רשימה ארוכה של עת לזה ועת לזה. ביטוי זה, אומר כשר, בעצם בא כנגד האלילות המקדישה גורם אחד בחיים. כך גם בראש קהלת בא הביטוי הידוע – "הכל הבל", וכשר מפרש זאת שכל דבר בעולם הוא ארעי ולא יכול להיות מקודש כאליל, כשהאלילים עצמם מכונים הרבה פעמים בדברי הנביאים הבל, כגון – "היש בהבלי העמים מגשימים?".
שתי הדיברות הראשונות מדברות על כך שה' הוא האלוהים היחיד וכי יש לשלול את קיום האלוהים, כלומר זה הדבר החשוב ביותר והראשון אותו יש לדעת. כך התנ"ך מלא בביטויי שלילת אלילות.
ואולם, גם השבת היא בעצם שלילת אלילות – זו של הזמן ושל ההתמכרות לעבודה. כאן ניתן לנו זמן מיוחד של שבירת הזמן וההשתעבדות. כשר מנסה לדבר אף על דיני כשרות ברוח זו של שלילת אלילות, שכן הן שוברות את השתעבדות של אכילת כל דבר, אך כאן דומני שהוא מרחיק לכת קצת יותר מדי.
גם סיפורי הבריאה שוללים את האלילות – "בראשית ברא אלוהים" יש להבין, קודם כל, כשלילה של סיפורי התיאוגוניה של העמים האחרים, המשופעים באלים. גם בריאת האדם מלמדת שהוא נברא ועל-כן אין לעבדו כאל. כשר מתייחס גם לבריאה "בצלם אלוהים" ומסביר אותה כרש"י – בדפוס – וכאברבאנל – כצל. כלומר כל בני האדם נוצרו בדפוס אחד, בתבנית אחת. כאן נראה לי שהוא מפספס משהו. בספרי "יסודות הבניין" העמדתי את הבריאה בצלם כמנוגדת לצלם האלילי.
גם את יציאת מצרים רואה כשר במסגרת זו. "שלח את עמי" אומר משה לפרעה, בניסיון לשבור את השתעבדות מצרים ולהמירה בעבודת ה'. גם כל מכות מצרים, אומרים המפרשים, בעצם באות כנגד אלילי מצרים – היאור, הכבשים ועוד. כפי שאומרים בהגדה של פסח – "אילו עשה בהם שפטים ולא עשה באלוהיהם...".
כמו כן, התפילה הידועה ביותר היא חזרה על הפסוק – "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". כשר מדבר גם על התפילה בכללה, שהיא כוללנית ומתייחסת לכל זמן, ומנסה להסביר זאת גם-כן במסגרת שלילת האלילות, אך גם כאן כמדומני שהדברים מרחיקים לכת מדי.
בסוף הספר כשר מתמודד עם שתי קושיות – זו של הפילוסוף, שטוען כי היהדות עצמה יכולה להפוך לאלילות חדשה. על כך כשר אומר, שהיא מערכת כללים ולא אלילות; וזו של התיאולוג, שאומר שבדת צריך להיות גם אלוהים חיובי, ולא רק שלילה נעדרת-אל. ולכך כשר אומר שאכן הוא מסתפק בשלילת האלילות עצמה.
אגב, כשר חוזר שוב ושוב על הביטוי הזה "מערכת כללים", כשם שקודם לכן חזר על הביטויים "שיקול דעת" ו"ביטוי צרוף". ניתן אם כך לסכם את גישתו כך: התורה היא ביטוי צרוף, המעצב מערכת כללים ומצריך שיקול דעת. נראה לי שאפשר לקבל זאת, אם נבין "ביטוי צרוף" כ"ביטוי מתומצת".
כשר טוען שההצעה שלו יכולה להתקבל הן על האדם הדתי והן על האדם החילוני, אך השאלות שהוא עצמו העלה ושלא נתן להן תשובה מספקת, לדעתי, יכולות להצביע על ההפך – שלא יתקבלו לא על זה ולא על זה, כלומר בשלמות וללא תוספת. עם זאת, אני חושב שהצעתו היא קו-מחשבה נכון, וכאמור, אף אני נקטתי בו בספרי.
לסיכום הספר – עולות בו, אם כך, נקודות מעניינות מאוד. אולם עליי לומר כי לדעתי הוא כתוב באריכות בלתי-נסבלת, אריכות שלא-לצורך, שאולי נובעת מהיות הכותב פילוסוף, ההופך שוב ושוב בדברים. אם במקום 300 עמ' היה הכותב מסתפק ב-100 עמ' בלבד לאמירת אותם דברים, דומני כי התוצאה הייתה קומוניקטיבית יותר.