קוד: על הספר "קהלת - הפילוסוף המקראי" מאת חיים שפירא בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
קהלת הפילוסוף המקראי/ חגי הופר
זה עתה סיימתי לקרוא בשנית, לאחר מרווח זמן ניכר, את ספרו של חיים שפירא "קהלת – הפילוסוף המקראי" (כנרת 2011). אני מחבב את כתיבתו של שפירא וקראתי את כל חמשת ספריו הפופולאריים שיצאו עד כה (נכתב בתחילת 2014). מדובר בכתיבה קלילה וזורמת שלא מכבידה על הקורא. ובכל זאת, ראוי לומר, כי הספר הוא כמו גרעינים בשבת, או גלידה בקיץ, כלומר הוא מהנה מאוד, אבל אין בו ערך תזונתי רב. אני לא חושב שהוא הוסיף לי אפילו דבר אחד שלא ידעתי על קהלת. מה שכן יש בו הוא שפע עצום של ציטוטים ומבואות, הקשורים לנושא. נראה ששפירא מאמץ את משפט קהלת כי "אין כל חדש תחת השמש" ופונה אל מה שכבר נאמר. בייחוד הוא אוהב את טולסטוי, והוא מזכיר שוב ושוב את יצירתו "חוג הקריאה", והאמת שהוא הצליח לעניין אותי בספר זה ואני מחכה שהוא יתורגם לעברית ואף מפציר בהוצאות לאור שיפעלו לכך. וכן הוא מביא מטולסטוי את וידויו מ"וידוי", בו הוא מתאר את תחושת חוסר המשמעות הגדולה שנפלה עליו. נראה שמאפיין זה של פסימיזם או "תהומיות" מאפיין סופרים רוסיים רבים, כדוסטויבסקי וצ'כוב ועוד, ונראה שלשפירא, שבא ממוצא רוסי, יש משיכה אל סופרים-הוגים אלו.
אבל אותי עניין במיוחד דבר אחר: כששפירא בא להסביר את הסתירות הרבות שבקהלת – אבן עזרא מנה 9 עיקריות כאלה – הוא מצטט את הסופר תומס מאן – "אמת טריוויאלית זו אמת שהיפוכה שקר, אמת עמוקה זו אמת שהיפוכה אמיתי לא פחות" (עמ' 32). זו נראית לי אמת עמוקה כשלעצמה (כלומר שלפיה גם היפוכה נכון...). אנו רגילים ממסורת הפילוסופיה המערבית להגיע לעמדות חד-משמעיות, אך הנה קיימת אפשרות להציג מציאות מורכבת יותר ולא חד-משמעית. כאלה הם החיים באמת, לדעתי. ובנקודה הזו אני מוצא הקבלה בין חכמת קהלת ובין חכמת המזרח, הבודהיזם והטאואיזם, המדברים הרבה אודות דבר-והיפוכו הנכונים יחדיו. כך גם חוכמה מושאלת אחרת בספר אומרת (אינני זוכר את ההקשר), כי לא חוסר-הידיעה מסוכן לנו, אלא ידיעה לא נכונה. בחכמת המזרח מדברים על איגנורנס, בורות, ומסבירים כי הוא אינו מתאר אדם שלא יודע, אלא אדם שחושב שהוא יודע, בעוד למעשה הוא חסר ידיעה. זה די דומה. וגם אפלטון אמר דברים דומים. מכאן שיהיה מעניין מאוד, לדעתי, להשוות בין קהלת לחוכמת המזרח, ואינני יודע האם דבר זה נעשה כבר.
לבסוף, אלו שתי תובנות שהרשימו אותי ועוררו אותי למחשבה, אך כמוהן יש בספר זה למאות, איש איש וטעמו. מומלץ כקריאה קלילה, אף כי על נושאים כבדים.