על "והמלך לא ידעה" מאת חוה עציוני הלוי

קוד: על "והמלך לא ידעה" מאת חוה עציוני הלוי בתנ"ך

סוג: סיפור

מאת: חגי הופר

אל:

והמלך לא ידעה/ ביקורת מאת חגי הופר

"והמלך לא ידעה" (אריה ניר, 2014) מאת חוה עציוני-הלוי הוא ספר חדש בסדרת הספרים התנ"כיים שלה, כשהפעם הדמות העומדת במרכז היא אבישג השונמית.

בתנ"ך כל מה שמסופר על אבישג הוא שהיא הייתה נערה יפה משונם, שנלקחה עבור המלך דוד לחימום גופו, ודוד לא שכב עימה. עוד מסופר בהמשך, שאדוניה, שהתיימר למלוך ונכשל, ביקש אותה משלמה אחיו לאישה – ושילם על כך בחייו.

האם מנתונים כה דלים אפשר לרקוח רומן שלם? עציוני מוכיחה שכן. אך ממילא דלות הנתונים בתנ"ך משפיעה על הרומן. שהרי רומן תנ"כי – וכך גם כותבת עציוני עצמה בסוף הדבר – צריך למלא את החללים הפעורים בטקסט התנ"כי המתומצת בדרך כלל. אלא שכאן החללים כה גדולים, כך שממילא נותר כר רחב ביותר לפעולת הדמיון.

ובכל-זאת הסיפור של אבישג הוא מעניין מאוד, שכן התפקיד שלה הוא ייחודי בתנ"ך. כבר המשפט "והמלך לא ידעה" מעלה שאלות נוקבות – האם לא רצה לדעת אותה או שלא יכול היה? ואם לא רצה, מדוע לא רצה, והרי היו לו פילגשים לרוב. בייחוד מנקודת מבט פמיניסטית דמותה מעניינת.

כמו כן, ואולי אף בהתאם לזאת, הרובד המיני בספר זה מאוזן. לא שהוא לא קיים – דבר זה כנראה בלתי אפשרי בספר של עציוני – אלא שהוא נובע מתוך העלילה ונאמן לרוח המקרא. זאת בניגוד לספריה הקודמים של עציוני שקראתי ואף סקרתי – ולו שתי נשים ואשת לפידות.

ועוד בהתאם לנתונים הספורים שמציג התנ"ך - רובד נוסף הקיים בספר הוא האינטריגות הפוליטיות שבחצר המלך דוד, בין האחים אדוניה ושלמה, אינטריגות שביניהן נתפשת ומסתבכת אבישג. אמנם התנ"ך לא מציין את מעורבותה הפעילה בכך, אלא שכאמור ממספר נתונים כה מצומצם הכרחי להפעיל את יד הדמיון הטובה.

בנוסף לזה, בספר משובצים פסוקים רבים מהספרים משלי, שיר השירים וגם קהלת, שלפי המסורת כתבם שלמה, שהוא מגיבורי הספר. שיבוץ זה מוסיף לספר חן רב.

לסיכום, מדובר אם כך בסיפור הנשען על הטקסט התנ"כי, אך יוצא ממנו לסיפור עלילה חדש, שהוא אחד מיני רבים אפשריים. מי שקרא ואהב את ספריה הקודמים של עציוני יאהב גם את ספר זה, ומי שקרא והפריע לו הרובד המיני בספריה הקודמים, גם הוא עשוי לאהוב את ספרה הפעם.

 

ועוד שתי הערות לסיום –

א.      אני מוצא מעניינת את העובדה שספרי הנביאים הראשונים פותחים לרוב בתיאור דמויות נשיות: שופטים עם דבורה, פחות או יותר בתחילה, שמואל עם חנה, ממש בתחילה, ומלכים עם אבישג, גם ממש בתחילה, ואף-על-פי שהיא דמות שולית. את שלושתן תיארה עציוני בספריה. עדיין לא ברור לי מה אומרת תופעה זו.

ב.       אני מוצא מאפיין חוזר בספריה של עציוני (ולא רק שלה), שהגיבורה הראשית מתוארת ככליל השלמות וכל העלילה מתובנת להדגיש את תכונותיה התרומיות ובחירותיה הנבונות. אני מוצא הצגה זו קצת משעממת ומייגעת. אולי המחברת מנסה לעשות צדק עם הנשים התנ"כיות (ובמיוחד דמות שולית כאבישג המקבלת את המקום המרכזי ומהוללת בכל דרכיה), אבל התוצאה בעייתית מבחינתי. דווקא התנ"ך טורח להציג לנו דמויות עם מגרעות ובכך מציג דמויות אנושיות שניתן להזדהות איתן.