על "ראשית ישראל" מאת פינקלשטיין וסילברמן

קוד: על "ראשית ישראל" מאת פינקלשטיין וסילברמן בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: חגי הופר

אל:

ראשית ישראל/ ביקורת מאת חגי הופר

"ראשית ישראל – ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי" (או"נ ת"א, 2003) הוא ספר מאת הארכיאולוגים ישראל פינקלשטיין הישראלי וניל אשר סילברמן העובד בבלגיה. בספר מנסים השניים להשוות בין הממצא הארכיאולוגי ובין הכתוב בתנ"ך ולהציע מתווה של "מה שקרה באמת". הספר עורר פולמוס גדול עם צאתו. אפרט את עיקרי טענותיו, אך אדגיש שזהו סיכום מן הזיכרון והוא בודאי שאינו ממצה:

 

תקופת האבות. כבר ביקורת המקרא מצאה פסוקים בעייתיים כגון "והכנעני אז בארץ" ו"עד היום הזה", המראים שזמן כתיבת סיפורי האבות מאוחר יותר. לזה נוספת העדות הארכיאולוגית: עמים שונים המוזכרים בבראשית הופיעו רק מאוחר יותר, בראש ובראשונה הפלישתים, שהופיעו בארץ מאות שנים אחר-כך, וכן מופיעה רשימת אלופי אדום, בעוד אדום הפכה לגוף מאורגן גם רק מאות שנים מאוחר יותר. כך גם הגמל טרם בוית בתקופה זו ומיני מאכלים המוזכרים הופיעו רק בהמשך, עם הסחר באוניות ממדינות רחוקות. לגבי הגמל כבר אוכל לומר, כי קראתי שביות מינורי שלו נעשה מוקדם יותר, כך שבעיה זו יכולה להיפתר.

 

יציאת מצרים. אין כל תיעוד מצרי לשהיית בני ישראל במצרים, או ליציאה ממנה. ההיקסוס אינם קשורים לכאן, שכן הם שלטו במצרים וגורשו ממנה כשלוש-מאות שנה לפני זמנו של רעמסס השני, במאה ה-12 לפנה"ס, ששמו מוזכר בספר שמות ושבעבר יציאת מצרים תוארכה לזמנו. גם החבירו או העפירו, שהיו שקישרו לעברים, אינם ישראל, אלא מופיעים כקבוצות נוודים שונות לאורך מאות שנים. גם קבוצת ה"שאסו" אינם ישראל. בנוסף לזאת, אין כל ממצאים ארכיאולוגים המתוארכים לתקופה זו במדבר סיני, למרות שקבוצה גדולה של אנשים השוהים בו 40 שנה היו אמורים להשאיר כאלה.

 

כיבוש הארץ. המחברים דוחים תיאוריות קודמות בדבר "חדירה בדרכי שלום" או "איכרים עקורים" מערי הכנענים, שהקימו יישובים חדשים, משום שהם סותרים כמה עובדות. ובעיקר הם מסתמכים על מקורות חדשים: למן סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 נעשו סקרים ארכיאולוגים וחפירות בקנה מידה נרחב, באזורים שקודם לא התייחסו אליהם. מה שהתגלה הוא מספר ערים או כפרים רב, כ-250 במספר, שצצו בזמן אחד, במאה ה-12 לפנה"ס, בגב ההר. אלו היו, טוענים המחברים, הישראלים הראשונים, שיצאו מתוך הערים הכנעניות. והם מסכמים:

"התהליך שתיארנו כאן הינו למעשה היפוכו המדויק של מה שמתאר המקרא: התהוותו של עם ישראל הקדום היתה תוצאה של התמוטטות התרבות הכנענית, ולא הסיבה לה. ורוב בני-ישראל לא באו מחוץ לכנען – הם התגבשו בתוכה. לא היתה יציאה המונית ממצרים. לא היה כיבוש אלים של כנען. רוב האנשים שיצרו את עם ישראל הקדום היו מקומיים – אותם אנשים שאנו מוצאים בהר לכל אורך תקופות הברונזה. למרבה האירוניה, בני-ישראל הקדומים היו במקורם כנענים" (עמ' 127).

ואולם, התקשיתי להבין מה עלה בגורל הכנענים המקוריים, הם התמוטטו כלכלית או שהותקפו, על-ידי שישק או על-ידי ישראל? המחברים מתייחסים לכך, אך אני לא לגמרי הבנתי.

ועוד, לטובת התיאור המקראי יש להזכיר את העיר חצור, שחרבה בזמן המתאים מבחינה מקראית – לעומת ערים רבות שחרבו לא בזמן המתאים – ואף נמצא שהיו בה מלכים עם השם השושלתי (כמו פרעה) "אבני", שזה דומה ל"יבין" המקראי.

 

ממלכת דוד ושלמה. אין כל תיעוד של עמי הסביבה על ממלכת דוד או שלמה. מנגד טוענים, כי הייתה שקיעה כללית באותו הזמן בעמי הסביבה ומעטים המסמכים בכל מקרה. ואולם, גם אין כל מפעלי בנייה מלכותיים מזמן זה. לגבי המקדש הטענה היא, כי מקדש הורדוס הרס את ממצאי המקדש הקודם, וכן עובדה היא שלא חופרים בהר הבית, מטעמים מובנים. ומה לגבי שאר הארץ? אמנם, יגאל ידין מצא "שערים בני שישה תאים במגידו, חצור וגזר" (עמ' 146), המעידים על בנייה מלכותית ומתוארכים לימי דוד ושלמה, ואולם, טוענים המחברים, במפתיע אולי – יש כאן שגיאה בתיארוך! שכן בדיקות נוספות ומתקדמות יותר מאחרות את המבנים בכמה עשרות שנים. כאן אציין כי גורמים דתיים שונים לעיתים קרובות מטילים ספק בתיארוך של הפחמן 14, וכאן נראה כביכול או למעשה שיש מקום כלשהו לפקפוקם. עם זאת, המחברים לא מבטלים את קיום דוד, שהרי ישנו ממצא מן המאה ה-9 לפנה"ס ובו מצוין בפירוש "בית דוד", אלא שלדעתם המלכות הייתה קטנה ומצומצמת מאוד, כלשונם: "אין סיבה לפקפק בקיומם ההיסטורי של דוד ושלמה. ועם זאת, יש שפע סיבות להעמיד בסימן שאלה את היקף ממלכתם ותפארתה" (עמ' 148).

 

תקופת הממלכה. למן המלכים עמרי ובנו אחאב שוב אין ספק במהימנות התיאור המקראי, שכן שני מלכים אלה נזכרים במצבת מישע מלך מואב. כמו כן נזכרו מלכים נוספים, כשהידועה מכולם היא הכתובת האשורית המזכירה את חזקיה מלך יהודה (אף-על-פי שהיא שונה מהתיאור המקראי), כמו גם כתובת השילוח המפורסמת, המספרת על חפירת התעלה. ואולם – והגענו רק עד מחצית הספר עד כה - עדיין יש לפקפק בטיב היחסים בין ממלכת יהודה לזו של ישראל. כך, המחברים ממשיכים ומתארים ממושכות את ממלכת ישראל וממלכת יהודה, ואולם אני מוצא פחות עניין בחלק זה ולא אפרטו. עם זאת, עובדה אחת ראויה לציון:

"על פי הראיות, מלוכה ריכוזית ודת לאומית המתמקדת בירושלים לא היו מצב קדום שהושב על כנו, אלא דבר-מה שהתפתח במשך מאות שנים ועדיין היה חדש בימי חזקיהו. עבודת האלילים של העם ביהודה לא היתה סטייה ממונותיאיזם קדום. ההיפך הוא הנכון -  זה היה הפולחן שהיה נהוג בקרב יהודה מאות בשנים" (עמ' 234).

זאת ניתן להסיק ממאות צלמיות של אלות פריון שנמצאו וכן מהכתובות "ליהוה ואשרתו". ניתן למקם את המהפכה הזו לימי חזקיהו, שמתואר בצורה חיובית חסרת תקדים. אך סיעה מתנגדת עוד הייתה קיימת וכך נהג גם מנשה בן חזקיהו. יתכן שטענתם הייתה שהמפלה מאשור – לפי התיאור האשורי – באה להם דווקא מכיוון שעזבו את האלילים (טענה דומה אנו מוצאים בירמיהו).

בפרק האחרון מתוארת הגלות והשיבה בימי עזרא ונחמיה. אז הופרדו היהודים משכניהם הגויים ונאסרו נישואי התערובת, כך שעם ישראל התייחד וכך נשאר מאופיין לאורך תקופת בית שני.

 

עוד יש לציין, כי המחברים מייחסים את כתיבת רוב בכתובים לימי יאשיהו מלך יהודה במאה ה-7 לפנה"ס. בתקופה זו נפוצו המאכלים המוזכרים בבראשית, המקומות בהם חנו בני ישראל במדבר, ולה יש גם לשייך את הספרים יהושע ושופטים. כאן נראה לי שיש להם מחלוקת עם הדעה הרווחת בביקורת המקרא, שכן סיפור יציאת מצרים, למשל, מצוי במקורות י' וא', שקודמים בזמן למלך יאשיהו ולמקור ד'. אך הניסיון לתיארוך המקרא הוא רק משני, לטעמי, והעיקר הוא הצגת המצע הארכיאולוגי עצמו.

 

לסיכום, הספר מציג את עיקרי הממצאים הארכיאולוגים ומציע תיאוריה סבירה כדי לארגן אותם לכדי תמונה אחת. ואולם, כנראה שיהיה עלינו להמתין זמן מה לפני שנדע עד כמה מהימנה התמונה המוצגת בספר זה. גורמים דתיים הרי טוענים תדיר שהתמונה המדעית משתנה כל הזמן. זה נכון ויש לקחת זאת בחשבון, ואולם נראה שאין להתעלם מכמה נתונים ארכיאולוגיים המופיעים כאן, שקשה מאוד לפרשם בצורה התואמת למקרא. ואכן, היו ויכוחים רבים סביב ספר זה, אלא שאני כתבתי את סקירתי על הספר עצמו ולא על הדיונים סביבו, שטרם קראתי.

אבל בין אם מסכימים ובין אם לא – הספר מרתק וחשוב.

 

לסיום, ברצוני להזכיר ספר נוסף הקשור לכאן:

"התנ"ך החילוני – מיתוס מול היסטוריה" (דור, 2002) הוא ספר מאת משה יהלום, חלק מסדרה בת 9 ספרים על "התנ"ך החילוני". על שער הספר נכתב:

""האבות" לא היו ישראלים, לא יצאנו ממצרים, אנחנו צאצאי הכנענים, יהושע לא כבש את הארץ, "האימפריה" של דויד היתה ממלכה שבטית קטנה, שלמה לא בנה את המקדש, "אלוהי משה" היה וריאציה של האל הכנעני "בעל" והמונותיאיזם היהודי נולד רק בגלות בבל"".

נראה שזה תמצית מה שכותבים פינקלשטיין וסילברמן בספרם ("ראשית ישראל"), ואולם, הספר של יהלום מבולבל ולא ברור, מלבד זה שהוא מציג את עמדותיו ללא כל ביסוס מספיק. ההפניות היחידות הן לתנ"ך עצמו ולא לשום מחקר אחר או מקור ביבליוגרפי כלשהו. במיוחד בספר מדעי המכוון לאדם החילוני זהו חיסרון בלתי נסלח. על כן עדיף לקרוא את "ראשית ישראל", שהוא מחקר מדעי ומבוסס מאת אנשי מקצוע בתחום.